הגנה עניינית על "הגנה תרבותית": על המשמעות הממשית של רב-תרבותיות
שלף, 2002
נושא שולי בלב המשפט הפלילי
ההגנה התרבותית (cultural defense) היא הטענה שאדם שחונך בתרבות מיעוט או בתרבות זרה ונוהג דרך קבע לפי נורמות תרבותו אינו נושא באחריות מלאה למעשים המפרים את חוק המדינה, כאשר התנהגותו תואמת את מצוות אותה תרבות. תכליתה במשפט הפלילי היא לשלול או להפחית אחריות פלילית כשהמעשה נעשה מתוך אמונה סבירה ובתום-לב בכשרותו, על יסוד מורשת או מסורת. מבחינה דוקטרינרית זו פינה צרה; מבחינה עיונית היא נוגעת במהות המשפט הפלילי בחברה רב-תרבותית וביישומו ההגון בה.
הרעיון צמח מתוך התמודדות עם עולם של אוכלוסייה ניידת, הגירה המונית ומפגש תרבויות מתמשך, ומהתגבשותן של תפיסות פלורליסטיות המערערות את יסודותיה של מדינת-לאום חדגונית בעלת ערכים משותפים לכול. אין מדובר במעשים פעוטי-ערך אלא בסוגי אלימות שונים, עד כדי רצח, שחלק ניכר מהם מתרחש בתוך המשפחה פנימה. הדיון האקדמי מתמקד כמעט כולו במהגרים העוברים עבירות חמורות כשהתנהגותם מותרת, ולעיתים אף מחויבת, לפי מנהגי תרבותם. נשמטת ממנו קבוצה שנייה: ילידים שאדמתם נכבשה, שתרבותם נחלשה ושמנהגיהם הועמדו בצילה של מערכת המשפט של כובשיהם.
שתי גישות למחירה של ההכרה
גישה אחת גורסת שהכרה בהגנה תרבותית מנציחה את מעמדן הנחות של נשים בחברות המהגרים ושוללת מהן דווקא את היתרונות שבהישג-ידן בחברה הצפון-אמריקאית. לפי טענה זו, גם כאשר אישה עצמה נהנית מן ההגנה, המעשים שבגינם היא עומדת לדין אינם אלא פרי מעמדה הנחות, וכך מוטל בספק עצם היתרון שבהגירה למדינה מתקדמת. הקורבנות ברוב המקרים נמנים עם קבוצות חלשות ופגיעות, ובעיקר נשים וילדים, והתוצאה המעשית היא...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
