האם תפיסת העולם הוויקטימולוגית של מטפלים צעירים רבים אינה מתאימה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי?
Redding et al., 2026
סוכנוּת אישית כהנחת היסוד של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי
אסכולות הפסיכותרפיה מניחות, במידה זו או אחרת, שלפרט יש סוכנוּת אישית, ומשתמשות בה כמנוף לשינוי טיפולי; כך במיוחד בטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מושתת על התפיסה שאף שאין לאדם שליטה מלאה על נסיבות חייו, יש בידיו סוכנות אישית ומסוגלות עצמית ניכרות, ולכן גם הכוח לחולל שינוי משמעותי בחייו.
תרבות הכבוד, המניחה אף היא סוכנות אישית, נדחקת בחברה האמריקנית בת זמננו מפני תרבות הקורבנוּת, המעניקה ערך דווקא לחוסר יכולתו של הפרט לשפר את נסיבותיו, משום שאלה נתפסות כפועל יוצא של כוחות חברתיים מדכאים ומפלים שאינם בשליטתו. תרבות זו ממקמת את הפרט ביחס ליחסי כוח ומעניקה לקבוצות שוליים ומיעוט, שנעדרו כוח ולכן גם סוכנות לאורך ההיסטוריה, מעמד מועדף בעיני פרוגרסיבים ופעילי צדק חברתי, הנוטים לסווג בני אדם באורח רפלקסיבי כמדכאים או כמדוכאים. תפיסת עולם ויקטימולוגית זו מייחסת את המצוקה למוקד שליטה חיצוני, ומכאן המתח בינה ובין הנחת היסוד הטיפולית.
עמדותיהם הפוליטיות של מטפלים: סטודנטים, מרצים ומטפלים בפועל
המחנות הפוליטיים בארצות הברית התרחקו זה מזה בשאלת האחריות האישית, ולכן גם ביחסם לתרבות הכבוד לעומת תרבות הקורבנות. השמרנים רואים את ההתנהגות האנושית כעניין של סוכנות ואחריות אישית, ואילו הליברלים רואים בתפיסה זו האשמה של הקורבן, בהתאם לגישות המכוונות לצדק חברתי בפסיכותרפיה, ותופסים את נסיבות חייהם של בני אדם, ובעיקר של בני קבוצות שוליים, כנקבעות בידי כוחות חברתיים או גורמים אקולוגיים שאינם בשליטתם,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
