"האזרח הקטן בישראל": אזרחות וילדות - זיקה והשפעה
בן-אריה ובויאר, 2002
אופיה של האזרחות ומשמעותה
אזרחות היא סוג של מעמד משפטי-אזרחי של אדם בתוך מדינה, אך אין היא מעמד פורמלי בלבד ואין היא נחלקת לשני קצוות של ציר יחיד: על אותו ציר עצמו קיימים בישראל גם מעמד של תושב קבע או ארעי, מעמד של עולה ומעמד בלתי חוקי. אזרחות מכוננת קשר משפטי נמשך בין אדם למדינתו, מקנה לו את נתינותו ואת אישור הישיבה בה ומזכה אותו בהגנתה גם מחוץ לגבולותיה, ובה בעת היא מגלמת חובות המכוונות לדרך התנהגות ראויה על-פי עקרונות היסוד של המדינה.
אזרחות היא גם מקור ועוגן של זכויות אדם ושל זכאות לשירותים ולהטבות, ויש לה תפקיד מכריע בהשתייכות לקבוצה, לתרבות ולהיסטוריה משותפת, ומכאן חלקה בבניית הזהות. לילדים נודעת לה חשיבות גדולה במיוחד, שכן הם קבוצה חלשה יחסית הנזקקת לזכויות מטעמה של סמכות עליונה ולעתים אף חיצונית למשפחה. יש הגורסים כי ילד בתודעה החברתית הוא חסר זכויות; זווית ראייה אחרת מצביעה על כך שהזכויות הנובעות מאזרחות מתייחסות לילדים לא כאינדיווידואלים בלבד אלא גם כחלק מקבוצה, ומקנות להם כוח לפעול בצוותא ולהשפיע.
רכישת אזרחות ישראלית ומי נותר מחוצה לה
שתי השיטות העיקריות לרכישת אזרחות הן דין הקרקע, שלפיו היא נרכשת בלידה בטריטוריה של המדינה, ודין הדם, שלפיו היא עוברת בירושה מן ההורים. מדינות הקולטות מהגרים נוטות לדין הקרקע, ואילו מדינות שתושביהן מהגרים מהן מעדיפות את דין הדם. ישראל, בשל מעמדה כמדינה יהודית, מעדיפה את דין הדם ומכירה בדין הקרקע במידה מצומצמת בלבד, ולבחירה זו משמעות רבה לאוכלוסיות המיעוטים המתגוררות בה דרך קבע ולילדי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
