בחינת חיזויי מודל התיאום ותיאוריית סדר הנקר בדבר דיבידנדים וחוב
Fama & French, 2002
שני מודלים מתחרים
במודל התיאום (trade-off) המינוף האופטימלי נקבע בשקלול עלויות החוב ותועלותיו: ניכוי המס על הריבית וריסון תזרים המזומנים החופשי מול עלויות מצוקה וניגודי נציג בין בעלי המניות לבעלי החוב, וכך גם יחס החלוקה. תיאוריית סדר הנקר (pecking order) גורסת כי עלויות הנפקת ניירות ערך מכריעות כל שיקול אחר, ולכן ההשקעה ממומנת תחילה ברווחים כבושים, אחר כך בחוב בטוח, בחוב מסוכן ולבסוף בהון, והמינוף נגזר מתזרים המזומנים נטו.
החיזויים
תיאוריית סדר הנקר
היסוד הוא מידע א-סימטרי: מנהלים מנפיקים ניירות מסוכנים כשהם מתומחרים ביתר, המשקיעים מגלמים זאת בהנחת מחיר, והמנהלים עלולים לזנוח השקעות רווחיות כדי להימנע ממנה. יחס החלוקה עולה אפוא עם הרווחיות ויורד עם הזדמנויות ההשקעה ועם המינוף, ובטווח הקצר הדיבידנד דביק והתנודות נבלעות בחוב. בגרסה הפשוטה המינוף נמוך בחברות רווחיות וגבוה בחברות משקיעות; בגרסה המורכבת נשקלות גם עלויות מימון עתידיות, ולכן חברות עם השקעות צפויות גדולות שומרות כושר חוב וממונפות פחות. תנודתיות גבוהה מוליכה לחלוקה ולמינוף נמוכים.
מודל התיאום
עלויות פשיטת רגל צפויות עולות כשהרווחיות יורדת וכשהרווחים תנודתיים, ומכאן יעד מינוף נמוך לחברות רווחיות פחות ולקטנות. למיסוי שני כיוונים נגדיים: ניכוי הריבית דוחף למינוף גבוה ושיעור המס האישי הגבוה על חוב דוחף למינוף נמוך; אופטימום פנימי נוצר כשהתועלת השולית של הניכוי תלויה במגני מס שאינם חוב, כגון פחת ומחקר ופיתוח, ומכיוון שהפסדים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^