אסטרטגיות של שיטור טרור
Perry, 2014
הזירה והיעדר מודלים מבוססי ראיות
הטרור, הנוגע כמעט בכל היבט של החיים, הפך לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 לסדר עדיפויות ראשון במעלה של המשטרה בדמוקרטיות המערביות, והציפייה היא שגופי אכיפה, מודיעין וביטחון יחברו זה לזה כדי לחשוף רשתות טרור, לסכל פיגועים ולשמש כוח מגיב ראשון. ואולם מודלים מבוססי ראיות כמעט אינם קיימים: סקירה שיטתית של אסטרטגיות למאבק בטרור זיהתה שבעה מחקרים בלבד שעמדו בדרישות מתודולוגיות מינימליות, ואף אחד מהם לא בחן התערבות משטרתית.
האיום, מורכבות ההערכה והמגבלה הדמוקרטית
אין הסכמה על הגדרת הטרור, אך הצלבת ההגדרות המרכזיות מניבה תשעה מרכיבי יסוד: יצירת פחד וחרדה באמצעות אלימות או איום בה, בידי שחקנים שאינם מדינתיים, במטרה להחליש את המרקם והחוסן של החברה, בהטלת נפגעים מזדמנים ובפגיעה בחלשים שבה, בהגדלת תכיפות הפיגועים ובניצול התקשורת, כדי ללחוץ על מקבלי החלטות לקבל את דרישות הטרוריסטים. המחסור במודלים מוערכים נובע מהירתעות גופי אכיפה ומודיעין ממחקר שעלול לחשוף שיטות ומקורות, ומנוכחות משתנים אחרים המקשה על יצירת מצב ביקורת. בצד זה מגבילים הערכים הליברליים את ניצול מלוא היתרונות הטכנולוגיים: פגיעה במי שאינו קשור לטרור ובעקרונות מוסר חיוניים היא כשלעצמה ניצחון לארגון הטרור, והלגיטימיות היא יסוד השיטור המוצלח.
מדוע המשטרה מובילה את המענה
חמישה טעמים מסבירים את בחירת המשטרה להוביל ברוב המדינות:
הטרור הוא סוג של פשיעה בכל מאפייניו המהותיים, ומודל הצדק הפלילי רואה בטרוריסט עבריין אלים שיש לעצור ולהעניש על פי שלטון החוק, ולדעת רוב הדיון בספרות הוא מאפשר התמודדות בלי לערער את יסודות הדמוקרטיה; מודל המלחמה, המחייב חיסול בכלים צבאיים, מוביל ללחימה בשטח המדינה ולפגיעה חמורה בזכויות אדם.
רבים מן האמצעים הנדרשים הם שגרת המשטרה: חקירה ואיסוף ראיות, זיהוי פלילי של נשק, חומרי נפץ ונפגעים, מוקדי חירום, רישוי עסקים, בקרת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^