"אלה נשים אשכנזיות, לבד, זונות של ערבים, לא מאמינות באלוהים, ולא אוהבות ארץ־ישראל": "נשים בשחור" ואתגור הסדר החברתי
הלמן ורפופורט, 1997
תנועת נשים בשחור הוקמה בינואר 1988 (כחודש לאחר פרוץ האינתיפאדה) ע"י נשים בי"ם, במטרה: "למחות נגד הכיבוש ומעגל האלימות הישראלי פלשתיני, ובאותה עת גם על ההשחתה המוסרית של החברה הישראלית". מחקר זה מתמקד בקבוצת הבסיס הירושלמית – הקבוצה המעצבת, הגדולה (מעל 300 נשים) והמתמידה בתנועה: "המשמרת הירושלמית התקיימה בכיכר פריס, הממוקמת בצומת תחבורה סואן, סמוך למרכז העיר, (ולא רחוק מ)השכונות המוגדרות כלב האליטה החילונית הירושלמית (רחביה, המושבה הגרמנית)". המשתתפות רובן נשים אשכנזיות (99%), חילוניות (90%), ישראליות (93%). 85% מהנשים משכילות ועובדות לפרנסתן, כ 55% ללא בן זוג, 25% ללא ילדים, נשים לא צעירות, בעלות מודעות ומעורבות פוליטית: "אפשר לשייך אותן לאליטה החברתית-תרבותית בישראל (והן) אכן תפסו את עצמן כאליטה".
פרקטיקת המחאה שלהן קבועה ומינימליסטית: בכל יום שישי בין השעות 13:00 ל 14:00 התאספו נשים לבושות שחור, נושאות שלט בתבנית סימן התנועה עצור ועליו בלבן הכיתוב "די לכיבוש" בעברית, ערבית, אנגלית ובהמשך-רוסית. הנשים טיפסו על מעין במה עגולה מאולתרת וחלולה מבפנים, ובד"כ נשמר הכלל של מחאה אילמת - העדר תקשורת מילולית עם הקהל. בחלק מההפגנות חולק כרוז – מעין תעודת זהות של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
