איך זה שכוכב אחד מעז... למען השם? עלילות משפטיות: השוואה נרטיבית בין ת"פ 305/93 מ"י נ' דרעי לבין ת"פ (ת"א) 329/96 מ"י נ' אולמרט
בן-נפתלי ואח', 2003
א. מבוא: כרוניקה של הכרעה ידועה מראש
תמצית הכרעת הדין בעניינו של אריה דרעי, שר הפנים לשעבר וראש מפלגת ש"ס, ופסק הדין בעניינו של אהוד אולמרט, שר הבריאות לשעבר וראש עיריית ירושלים, נכתבים על ידי שני שופטים שונים ובסגנונות רטוריים מנוגדים בתכלית. דרעי הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בעברות שוחד, ואילו אולמרט הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעברות מרמה ושוחד. השוני הנרטיבי בין שני הטקסטים מבטא הרחקה של דרעי, ולא של אולמרט, אל מחוץ לגבולות המסגרת התרבותית של הקהילה שבית המשפט רואה לנגד עיניו ומבקש להגן עליה. המשפט המודרני, ככלי מרכזי בעיצובה של תודעה לאומית מאחדת, פועל באמצעות הלשון להפוך תערובת של תרבויות מקומיות לקהילה מדומיינת אחת בעלת מסורת ואורח חיים משותפים. סדר תרבותי כזה נבנה על הבחנה חדה בין אוהב לאויב, בין פנים לחוץ, ואינו יודע כיצד להכיל מי שאינו ניתן לתיוג במשבצת מוכרת. דרעי, קרוב פיזית ורחוק תרבותית, אינו אויב מוצהר ואינו אוהב מוכר, ולכן הוא זר המאיים על עצם יכולת הסיווג. חסימת אפיק התקשורת שדרעי מבקש לכונן, וגירושו מן הקהילה המדומיינת, מהווים פעולת אלימות המוסווית מאחורי שיח משפטי המציג עצמו כלגיטימי ומרוחק מכל אלימות. הבחינה מתמקדת באופן שבו המשפט "מדבר" ולא בתוכן החלקים המשפטיים המהותיים של ההכרעות, מתוך הכרה בכך שהכללים המשפטיים עצמם מובעים במילים, ובאין אפשרות למתוח קו הפרדה ברור בין אופן לתוכן....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
