אוריינטליזם: לדעת את האוריינטלי
סעיד, 2000
ב-13 ביוני 1910 הרצה ארתור ג'יימס בלפור לבית הנבחרים הבריטי על הבעיות שעלינו להתמודד אתן במצרים". הוא דיבר בתוקף סמכותו של חבר פרלמנט ותיק, מעמדו החברתי הרם, רוחב השכלתו ובקיאותו הברורה בענייני האימפריה, כל אלה נתנו תוקף ניכר לדברים שהשמיע באוזני הנבחרים ביוני 1910. אבל היה עוד משהו בנאומו, ועל הצורך שלו לשאת אותו באופן דידקטי ומוסרני כל כך.
המילה אוריינטלי סימנה את אסיה או את המזרח סימון גיאוגרפי, מוסרי ותרבותי. יכול אדם באירופה לדבר על אישיות אוריינטלית, על אווירה אוריינטלית, על סיפור אוריינטלי, על עריצות אוריינטלית, ועל אופן ייצור אוריינטלי ודבריו הובנו. "אינני מתנשא בעליונות. הביטו על הארצות האוריינטליות. אל תדברו על עליונות ועל נחיתות." שני נושאים גדולים שולטים כאן: ידיעה וכוח.
כשבלפור מצדיק את נחיצותו של שלטון כיבוש בריטי במצרים, השליטה קשורה בדעתו לידיעה "שלנו" על מצרים, ולא לכוח צבאי או כלכלי בעיקר. ידיעה בשביל בלפור משמעה לסקור ציוויליזציה מראשיתה ועד שיאה. להיות מסוגל לעשות זאת. ידיעה משמעה להתרומם מעל העצמיות, אל הזר והרחוק. אובייקט הידיעה חשוף מעצם טבעו לבדיקה וחקירה. האובייקט הזה הוא "עובדה", שאף על פי שהיא מתפתחת ומשתנה, כדרך שציביליזציות עושות, ביסודה היא יציבה.
להיות בעל ידע שכזה משמעו לשלוט בו, להיות בעל סמכות עליו. וסמכות כאן פירושה בשבילנו לשלול אוטונומיה ממנה- מהארץ האוריינטלית- מאחר שאנו יודעים אותה, והיא קיימת, מבחינה מסוימת, כפי שאנחנו יודעים אותה. הידע של בריטניה על מצרים "הוא" מצרים בעיני בלפור, ולעומת נטל הידיעה, שאלות כגון נחיתות ועליונות מתגמדות.
עמים מערביים כיוון שהם מופיעים בהיסטוריה, מיד ניכרים בהם ניצני כישרונות לממשל עצמי, יש להם סגולות משלהם, יכולים אתם לסקור את כל תולדות האוריינטליים במה שקרוי בהכללה- המזרח, ולא תמצאו שום זכר לממשל עצמי. כל המאות הגדולות שלהם עברו עליהם בעריצות, בממשל אבסולוטי. כובש בא אחר כובש, שליטה אחר שליטה, אבל בכל תהפוכות הגורל לא ראיתם מעולם את אחד העמים מקים ביזמתו שלו מה שאנו מכנים, מנקודת מבט מערבית, ממשל עצמי. אלו הן עובדות. אין זו שאלה של עליונות או נחיתות.
בלפור – "סבורני שהניסיון מראה שבשלטוננו יש להם ממשל טוב יותר משהיה להם אי פעם בכל דברי ימי העולם. ממשל שלא רק צומחת להם תועלת ממנו, אלא לכל המערב התרבותי. לא רק למען המצרים אנחנו נמצאים במצרים, אם כי למענם אנו נמצאים שם, אנחנו נמצאים שם גם בשביל אירופה כולה".
בלפור אינו מביא שום ראיה שהמצרים ו"העמים שאנו מתמודדים איתם" מעריכים או אפילו מבינים את הטובה שעושה להם הכיבוש הקולוניאלי. ואולם לא עולה על דעתו לתת למצרי דבר בשם עצמו, שכן כל מצרי שישמיע את קולו ייחשב "מסית המבקש לעורר קשיים" ולא היליד הטוב שמתעלם מהקשיים של שליטה זרה. לאחר שיישב את הבעיות האתיות, פונה בלפור לבעיות המעשיות. "תפקידנו למשול, עם או בלי הכרת טובה, אם או בלי הזיכרון הממשי של כל האובדן שממנו שחררנו את האוכלוסייה ובלי דמיון חי של כל התועלת שהבאנו להם".
כשמתעוררת באוכלוסיית הילידים תחושה אינסטינקטיבית שהאנשים העומדים מולם אין מאחוריהם...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
