קורבן להתעללות מינית - המקרה של רוזה, בת 6
Strand, 1991
הפרק מתאר בקצרה התערבות טיפולית עם ילדה שנחשד שעוברת התעללות מינית. הדגש בהתערבות הראשונית היא להבין האם הילדה אכן עברה פגיעה מינית, ואם כן, להעריך את ההשפעה של כך ולפתח מטרות טיפוליות ארוכות טווח. הפרק מתאר טכניקות מפורטות לחקירה של חשד לפגיעה מינית לילדה בת 6, ובקצרה מתאר תחומי טיפול ארוכי טווח.
מסגרת תיאורטית
התעללות מינית הינה טראומה אקוטית או כרונית, תלוי בעיקר באורך הזמן שבו ילד הוא קורבן. עם הנחה מרכזית זאת, היא מציגה את המונח 'רפסואליזציה של הטראומה' שבו הרעיון המרכזי הוא היבט הסודיות, המפרה דרכי חשיבה והבעתם ומשפיעה על אפקט הטראומה. כתוצאה מכך, הזיכרונות ומחשבות של הילד על האירוע או אירועים עצמם נמצאים בזכרון הנוכחי עם הצורך להתגונן מפניהם, בשלוב תחושות של זעם, חוסר אונים, חוסר כוחות, בושה ואשמה. המבנה ההגנתי צורך אנרגיה נפשית שלמעשה נדרשת בכדי להשיג את המשימות ההתפתחותיות הרגילות, וכתוצאה מכך מתפתחים סימפטומים רגשיים והתנהגותיים שצוטטו בהרחבה בספרות.
על מנת לפתור את הטראומה של התעללות מינית בדרך בריאה, הטראומה חייבת להיות משוחזרת דרך תיאור האירועים בהקשר של היחסים הטיפוליים. המטפל חייב לגשת למשימה לסייע לילד לחוות מחדש את האירועים בזהירות. בגישה זו מובנה הרעיון של בניית הגנות לפני אפשור העלאת הטראומה של ההתעללות על פני השטח. ביססתי על רעיון זה את שלבי הטיפול:
הערכה התפתחותית
בהפניה של ילד לטיפול, המשימה הראשונה היא לבצע הערכה התפתחותית מלאה. הערכה זו יכולה להיות מושגת באמצעות ראיון טיפולי עם הילד בשילוב ההיסטוריה ההתפתחותית. דגש מיוחד באיסוף המידע על עיוותים קוגניטיביים היבטים רגשיים והתנהגותיים המקושרים לטראומה מינית. בנוסף, בכדי להעריך מצב קוגניטיבי, רגשתי והתנהגותי יש לבסס ערכה האם הילד מסוגל להפריד בין אמת לשקר, ובין עובדה לפנטזיה. זאת לא בכדי לרמז שהמטפל שופט אם הילד דובר אמת או שקר. מצבו הקוגניטיבי של הילד משמעותי במיוחד להערכת טראומה מינית, והיכולת שלו להפריד בין אמת לשקר חיונית להבנה להשלכות טיפוליות וחוקיות. חלק זה בהערכה מכונה 'הערכת אמינות'.
ההורים של הילד ומטפלים עיקריים אחרים הם המקור העיקרי של מידע על ההיסטוריה ההתפתחותית של הילד. כמו כן, חשוב לקבל מידע מאחרים שמכירים את הילד, כגון מורים, יועצים ועובדי רווחה. ההיסטוריה צריכה לכלול מידע על הידע של הילד לגבי מיניות, כולל מידע על חשיפה של הילד לפעילות מינית בין הורים או מבוגרים אחרים ולמגזינים או קטעי וידאו מיני מפורשים. במקרים מסוימים, מבחנים פסיכולוגיים ו/או הערכה פסיכיאטרית עשויים להיות חלק בלתי נפרד מן ההערכה.
היסטוריית התעללות מינית
רוב הילדים נפגעים מינית על ידי מבוגרים שהם מכירים. הספרות תיעדה בין 80%-90% ילדים שהכירו את התוקפן לפני הפגיעה המינית. לפיכך, מסגרת הפגיעה כוללת קשר קודם עם מבוגר שגייס את הילד לפעילות מינית. הגיוס לפעילות המינית לעיתים מסווה על ידי הסוואת האינטראקציה כמשחק, כניסיון ללמד או לחנך את הילד, או כדאגה לרווחתו של הילד. השימוש של מגזינים פורנוגרפיים וקלטות וידאו בכדי לנרמל פעילות מינית הופכת לנפוצה יותר. האמצעים הללו לרוב נועדו לנרמל חוויה מינית, בכדי שהילד לא ידחה אותה.
המבוגר משתמש בסמכות שלו כהורה, מורה או אדם אחר בעל כוח יחסי לילד בכדי לתמרן אותו. נטיית הרצון של הילד לרצות מבוגר המשמעותי לו, מנוצלת בקלות.
אינטראקציה מינית
אינטראקציות מיניות מתחילות פעמים רבות עם פחות אקטים מיניים פולשניים, כמו חיכוך או נשיקה מינית. אם למבוגר יש גישה לילד לאורך זמן, פעילות זו ממשיכה לרוב לאקטים יותר ויותר פולשניים, כגון מגע אוראלי-גניטלי וחדירה, אנאלית או וגינלית. אחד מההיבטים של התעללות מינית היא נטייתה להיות תכופה ובהדרגה יותר פולשנית עם הזמן.
אינדיקטור חשוב הינה הנטייה להדרגתיות מהירה יותר אם המבוגר תחת השפעת סמים- במיוחד קראק או קוקאין. במקרים אלו, יתכן והאינטראקציה המינית תעבור מידית לפעולות פולשניות.
סודיות
המבוגר שמנסה לגייס מינית ילד כמעט תמיד מתקשר לילד שצריך לשמור על ההתנהגות המינית בסוד. התקשורת עשויה להיות סמויה, דרך הסודיות שבה המבוגר נוהג, התנהגות מרמזת, או יותר גלויה באמרה ישירה וברורה שהפעילות המינית צריכה להישמר בסוד. מניפולציה מילולית (למשל, אל תגלה לאימא שלך, היא לא תוכל להתמודד עם זה) לאיומים מפורשים (למשל, אם תספר למישהו אתה תצטער על כך) יכולים להיות בשימוש על ידי התוקפן.
ילדים שיודעים שהמבוגר הוא אדם אלים או פוגע פיזית עשויים להרגיש כפייה לשמור על הסוד אם, למשל, הם מאוימים במכות או שכבר הוכו בפועל. ייתכן והמבוגר לא יצטרך לנקוט בהתעללות פיזית במהלך התקיפה המינית בכדי לתמרן את הילד לא לספר. ילדים תלויים במבוגרים סביבם לתמיכה והישרדות, והם כמעט תמיד מבינים את המסר על סודיות ואינם חושפים פעילות מינית.
חשיפה
החשיפה של התעללות, כאשר מתרחשת, עשויה להתעכב או לא להיות משכנעת. לעתים קרובות החשיפה היא מקרית, כמו למשל כשמתגלה אצל הילד זיבה, או כאשר קורבן אחר או חבר של הקורבן חושף את ההתעללות בניגוד לרצון של הילד שעובר התעללות מינית. במקרים אחרים, החשיפה היא מכוונת. בתחילה, רק אירוע אחד עשוי להיחשף, חיוני עבור חוקרי המקרה להבין שנדיר שזהו האירוע היחיד.
הדחקה
הנטייה של הילד לחזור בו או למזער את הדיווח הראשוני של התעללות מינית הוא כל כך נפוץ עד כדי שמצב זה זוהה כשלב של התסמונת. הלחץ על הילד למזער או לבטל את התלונה הוא עצום, רוב הלחץ הוא פנימי במקורו. מאחר שרוב הילדים חושבים שהם האשמים בהתעללות המינית, שיח על הנושא מעלה תחושות של אשמה, ייאוש, פחד, ומבוכה. ילדים עשויים לחשוש מדחייה על ידי התוקפן או על ידי בני משפחה. לפעמים הפחדים האלה אמתיים, למשל, כאשר בני המשפחה מפעילים לחץ חיצוני על הילד לסגת מההאשמות.
כדי לדלות היסטוריה מינית מדויקת, לעתים קרובות יש צורך לחשוף אלמנטים מסוימים של הטראומה (פרטים על התעללות מינית) כדי לקבוע את משך ואופי ההתעללות המינית. הכנת ילדים והורים לתהליך זה מהווה את הצעד השלישי בהתערבות הראשונית.
העצמת כוחות אגו
חיוני במיוחד להעצים את האגו של הילד לפני המאמצים בדליית פרטים על אינטראקציות מיניות. זה יכול להיעשות ישירות עם הילד, כמו גם עם ההורים. חשוב לעזור לילד להרגיש בטוח ומוגן מפני התעללות עתידית תוך צמצום הבנה מבולבלת, ולהגדיל את יכולתו של הילד לנחמה עצמית. הגנה על הילד עשויה לערב מגוון של התערבויות מהוצאת הילד מהבית המתעלל, צווי הרחקה שמגבילים ומרחיקים את התוקפן מיצירת קשר, קשר תחת פיקוח או כל שילוב של הנ"ל.
לעזור לילד ללמוד לנחם את עצמו אומר לעזור לילד לזהות את הפעילויות שגורמות לו להרגיש טוב, להפחית חרדה, או לתעל כעס. דוגמאות לפעילויות אלה כוללות חיפוש אנשים שאיתם הילד יכול לדבר, להאזין למוסיקה, לכתוב, ללמוד תרגילי הרפיה, או למצוא שטחי פעילות מותאמות למשחק אגרסיבי. המטפל צריך לעבוד עם ההורה, כמו גם עם הילד בזיהוי ושימוש בפעילויות אלה.
העלאת הטראומה והערכת השלכותיה
כאשר חוזק האגו של הילד שופר, והילד הוכן באופן מותאם התפתחותית לרגשות הלא נוחים שעלולים להתלוות לשיח על מקרי ההתעללות, העבודה של חשיפה הטראומה יכולה להתחיל. משחק, שימוש בבובות עם אנטומיה נכונה או ציורים, שימוש בחוברות מותאמות ומשחקי קופסה, טיפול באומנות, כולם יעילים בהעלאת הטראומה לפני השטח. אני משתמש בבובות עם אנטומיה נכונה, למשל, כדי לעורר את שמות האיברי המין והמאפיינים המיניים המשתנים אצל ילדים בגיל ההתבגרות. חלק מחוברות העבודה מספקות אמצעי שימושי לא רק של עזרה להציף על פני...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
