סיכום ספר שמות
תוכן עניינים
פרק א' - בני ישראל משתעבדים במצרים ופרעה גוזר על הבנים 2
פרק ב' - לידת משה, בריחתו למדיין ונישואיו לציפורה 3
פרק ג' - אלוהים מתגלה למשה בסנה הבוער ושולח אותו לפרעה 4
פרק ד' - משה מתמנה, מקבל אותות ושב למצרים עם אהרון 4
פרק ה' - פרעה מסרב ומכביד את העבודה 5
פרק ו' - אלוהים מחדש את ההבטחה, ומשפחת משה ואהרון 6
פרק ז' - משה ואהרון לפני פרעה, המטה והתנין, ומכת הדם 7
פרק ח' - צפרדעים, כינים וערוב 8
פרק ט' - דבר, שחין וברד 8
פרק י' - ארבה וחושך 9
פרק י"א - אזהרה על מכת הבכורות 10
פרק י"ב - הפסח, מכת הבכורות והיציאה ממצרים 11
פרק י"ג - קידוש הבכורות והדרך אל המדבר 12
פרק י"ד - קריעת ים סוף 13
פרק ט"ו - שירת הים, מרים ומי מרה 14
פרק ט"ז - המן והשליו 14
פרק י"ז - מים מן הסלע והמלחמה בעמלק 15
פרק י"ח - יתרו בא אל משה ומייעץ לו למנות שופטים 16
פרק י"ט - בני ישראל במעמד הר סיני 17
פרק כ' - עשרת הדיברות 18
פרק כ"א - משפטים: עבדים, רצח, חבלות ונזקי בהמות 18
פרק כ"ב - משפטים: גניבה, שמירה, נזקים, פיתוי, ודאגה לחלשים 19
פרק כ"ג - משפט צדק, שבת ושמיטה, שלושת הרגלים והבטחת הארץ 20
פרק כ"ד - כריתת הברית ועליית משה להר לארבעים יום 21
פרק כ"ה - ציווי המשכן: הארון, השולחן והמנורה 22
פרק כ"ו - ציווי המשכן: היריעות, הקרשים והפרוכת 23
פרק כ"ז - ציווי המשכן: מזבח העולה, החצר ושמן המאור 23
פרק כ"ח - בגדי הכוהנים 24
פרק כ"ט - טקס הקדשת הכוהנים וקורבן התמיד 25
פרק ל' - מזבח הקטורת, מחצית השקל, הכיור, שמן המשחה והקטורת 26
פרק ל"א - בצלאל ואהליאב, השבת ולוחות העדות 27
פרק ל"ב - עגל הזהב 27
פרק ל"ג - משה מתחנן שאלוהים ילך עם העם 28
פרק ל"ד - הלוחות השניים, חידוש הברית וקירון פני משה 29
פרק ל"ה - התרומה למשכן ומינוי האומנים 30
פרק ל"ו - תרומה שעולה על הצורך, ובניית המשכן 31
פרק ל"ז - בניית הארון, השולחן, המנורה ומזבח הקטורת 32
פרק ל"ח - בניית מזבח העולה, הכיור והחצר, וחשבון החומרים 32
פרק ל"ט - בגדי הכהונה, והמלאכה מובאת אל משה 32
פרק מ' - הקמת המשכן וכבוד אלוהים ממלא אותו 33
פרק א' - בני ישראל משתעבדים במצרים ופרעה גוזר על הבנים
יעקב ירד למצרים עם שנים עשר בניו ובני ביתם, שבעים נפש בסך הכול, ויוסף כבר היה שם לפניהם. עברו שנים, יוסף ואחיו וכל הדור ההוא מתו, ובני ישראל התרבו במהירות עצומה עד שמילאו את הארץ. אז עלה על כס המלוכה מלך חדש שלא ידע את יוסף ולא זכר מה שעשה למצרים. הוא הזהיר את בני עמו: העם הזה רב ועצום משלנו, ואם תפרוץ מלחמה הוא עלול להתחבר לאויבינו ולעלות מן הארץ. כדי לבלום את ההתרבות הטילו המצרים על בני ישראל שרי מסים שיענו אותם בעבודות כפייה, והעבריים בנו לפרעה את ערי המחסנים פיתום ורעמסס. אבל ככל שלחצו עליהם, כך התרבו יותר, והמצרים נמלאו קוצר רוח. העבודה נעשתה קשה ומרה, בחומר ובלבנים ובשדה.
כשראה פרעה שהשעבוד אינו מועיל, פנה למיילדות העבריות, שפרה ופועה, והורה להן להמית בחשאי כל בן זכר שייוולד ולהשאיר בחיים רק את הבנות. המיילדות יראו את אלוהים יותר משיראו את המלך, ולא עשו כדבריו. כשקרא להן פרעה לדין ושאל למה החיו את הילדים, ענו לו שהנשים העבריות אינן כמו המצריות, הן חיוניות ויולדות עוד לפני שהמיילדת מגיעה אליהן. אלוהים גמל להן טוב והקים להן משפחות, והעם המשיך לגדול. אז השליך פרעה את ההסוואה וציווה על כל עמו: כל בן שייוולד לעברים יושלך לנילוס, ורק הבנות יחיו.
פרק ב' - לידת משה, בריחתו למדיין ונישואיו לציפורה
איש משבט לוי נשא אישה מבנות לוי, והיא ילדה בן. האם ראתה שהתינוק טוב והחביאה אותו שלושה חודשים, וכשלא יכלה עוד להסתיר אותו שמה אותו בתיבת גומא, מרחה אותה בחומר ובזפת כדי שלא תחדור אליה מים, והניחה אותה בין קני הסוף על שפת הנילוס. אחותו של התינוק עמדה מרחוק לראות מה יעלה בגורלו. בת פרעה ירדה לרחוץ בנהר, ראתה את התיבה ושלחה את שפחתה להביא אותה. כשפתחה אותה ראתה ילד בוכה, ריחמה עליו והבינה מיד שזה אחד מילדי העברים. האחות ניצלה את הרגע ושאלה אם ללכת לקרוא לאישה עברייה שתיניק את הילד, ובת פרעה הסכימה. כך חזר התינוק אל אמו, שהיניקה אותו בשכר, וכשגדל הביאה אותו לבת פרעה, שגידלה אותו כבנה וקראה לו משה, כי מן המים משתה אותו.
משה גדל בבית המלך, אבל כשבגר יצא לראות את אחיו העברים ואת סבלם. הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי, הסתכל סביבו, וכשראה שאין איש הרג את המצרי וקבר אותו בחול. למחרת יצא שוב וראה שני עברים רבים ביניהם. כשגער בתוקף ושאל אותו למה הוא מכה את חברו, ענה לו האיש: מי מינה אותך לשר ולשופט עלינו, האם תהרוג גם אותי כמו שהרגת את המצרי. משה הבין שהדבר נודע ונבהל, ואכן פרעה שמע וביקש להרוג אותו. משה ברח למדיין והתיישב ליד באר.
לכוהן מדיין היו שבע בנות, והן באו אל הבאר להשקות את צאן אביהן. רועים אחרים הגיעו וגירשו אותן, ומשה קם, הגן עליהן והשקה את הצאן. כששבו הביתה מוקדם מן הרגיל ושאל אביהן רעואל מה קרה, סיפרו לו שאיש מצרי הציל אותן מידי הרועים ואפילו שאב בשבילן. הכוהן נזף בהן שהשאירו את האיש בחוץ ושלח לקרוא לו לסעוד איתם. משה הסכים לשבת אצל האיש, קיבל ממנו את בתו ציפורה לאישה, ונולד להם בן שקרא לו גרשום, כי אמר: גר הייתי בארץ זרה.
בינתיים, בשנים הארוכות ההן, מת מלך מצרים, אבל השעבוד לא פסק. בני ישראל נאנקו וזעקו מן העבודה, וזעקתם עלתה אל אלוהים. אלוהים שמע את נאקתם, זכר את הברית שכרת עם אברהם, יצחק ויעקב, וראה את מצוקתם.
פרק ג' - אלוהים מתגלה למשה בסנה הבוער ושולח אותו לפרעה
משה רעה את צאנו של יתרו חותנו, כוהן מדיין, והוביל את הצאן אל מרחבי המדבר עד שהגיע להר חורב. שם ראה מחזה מופלא: שיח קוצני, סנה, בוער באש ואינו מתאכל. משה סר מדרכו להתקרב ולראות, ואז קרא אליו אלוהים מתוך הסנה בשמו. אל תתקרב, אמר לו, הסר את נעליך מעל רגליך, כי המקום שאתה עומד עליו הוא אדמת קודש. אני אלוהי אביך, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. משה הסתיר את פניו, כי פחד להביט.
אלוהים אמר למשה שראה את סבלם של בני ישראל במצרים ושמע את צעקתם מפני המשעבדים, ושהוא יורד להציל אותם ולהעלותם לארץ טובה ורחבה, ארץ שופעת חלב ודבש, שבה יושבים עתה הכנעני, החיתי, האמורי ועמים אחרים. ואתה, אמר לו, לך אל פרעה והוצא את עמי ממצרים. משה נרתע: מי אני שאלך אל פרעה ואוציא את בני ישראל ממצרים. אלוהים הבטיח שיהיה עמו, ונתן לו אות: כשיוציא את העם ממצרים, יעבדו את אלוהים על ההר הזה ממש. משה הקשה עוד: כשאבוא אל בני ישראל ואומר להם שאלוהי אבותיהם שלח אותי, הם ישאלו מה שמו, ומה אענה להם. אלוהים ענה לו: אהיה אשר אהיה. וכך תאמר להם, אהיה שלח אותי אליכם. ועוד הוסיף: אמור להם שה', אלוהי אבותיהם, שלח אותך, זהו שמי לעולם.
אלוהים פרט למשה את המהלך כולו. יאסוף את זקני ישראל ויספר להם שאלוהי אבותיהם נגלה אליו וזכר אותם ואת מה שנעשה להם במצרים, ושהוא מעלה אותם לארץ שופעת חלב ודבש. הם יאמינו לו. אז יבוא עם הזקנים אל מלך מצרים ויבקש ממנו רשות ללכת מהלך שלושה ימים במדבר ולזבוח לאלוהיהם. ואלוהים הזהיר מראש: מלך מצרים לא ייתן להם ללכת, לא בלי יד חזקה. לכן ישלח אלוהים את ידו ויכה את מצרים בכל נפלאותיו, ורק אחרי כן ישלח אותם פרעה. העם לא יצא בידיים ריקות: אלוהים ייתן להם חן בעיני המצרים, וכל אישה תבקש משכנתה כלי כסף וזהב ובגדים, וכך יצאו עם רכוש מצרים.
פרק ד' - משה מתמנה, מקבל אותות ושב למצרים עם אהרון
משה המשיך להתנגד. אם לא יאמינו לי, אמר, ויגידו שאלוהים לא נגלה אליי. אלוהים נתן לו שלושה אותות. הראשון: המטה שבידו. כשהשליך אותו ארצה נהפך לנחש, ומשה נס מפניו, אבל כשאחז בזנבו כפי שנצטווה שב להיות מטה. השני: כשהכניס את ידו אל חיקו והוציא אותה, הייתה נגועה בצרעת לבנה כשלג, וכשהחזיר אותה שבה להיות בריאה. ואם לא יאמינו לשני האותות האלה, האות השלישי: ייקח מים מן הנילוס וישפוך על היבשה, והם ייהפכו לדם.
משה ניסה טענה אחרת: אינו איש דברים, ודיבורו כבד ואטי. אלוהים ענה לו שהוא עצמו ברא את הפה של האדם ואת הפה האילם והאוזן החירשת, והבטיח להיות עם פיו ולהורות לו מה לומר. אבל משה הפציר שישלח מישהו אחר. אלוהים התרגז, ובכל זאת מצא פתרון: אהרון אחיו, הלוי, יודע לדבר, והוא כבר בדרכו לקראתו. משה ישים את הדברים בפי אהרון, ואהרון ידבר אל העם במקומו. אתה תהיה לו כמו אלוהים, אמר לו, והוא יהיה לך לפה. ואת המטה הזה קח בידך, כי בו תעשה את האותות.
משה שב אל יתרו וביקש את רשותו לחזור אל אחיו במצרים לראות אם הם עוד חיים, ויתרו שלח אותו לשלום. אלוהים הודיע למשה שכל האנשים שביקשו את נפשו מתו, ומשה לקח את אשתו ואת בניו, הרכיב אותם על חמור ויצא למצרים, ומטה האלוהים בידו. בדרך הכין אותו אלוהים למה שיבוא: הוא יעשה את כל המופתים לפני פרעה, אבל אלוהים יחזק את לב פרעה והוא לא ישלח את העם. אז יאמר משה לפרעה: ישראל הוא בני בכורי, אמר אלוהים, ואם תסרב לשלח את בני, אהרוג את בנך בכורך.
במקום שבו לנו בדרך פגש בו אלוהים וביקש להמיתו. ציפורה הבינה את הסיבה: בנה לא נימול. היא לקחה אבן צור חדה, כרתה את ערלת בנה ונגעה בה ברגליו, ואמרה שבגלל הדם הזה, דם המילה, כמעט נהרג בעלה, ואלוהים הרפה ממנו. ברית המילה הייתה האות שאלוהים נתן לאברהם ולזרעו, ומי שהולך בשליחות אלוהים לא יכול היה להתעלם ממנה בביתו שלו.
אלוהים אמר לאהרון לצאת לקראת משה למדבר, והשניים נפגשו בהר האלוהים והתנשקו. משה סיפר לאהרון את כל מה שאלוהים שלח אותו לומר ואת כל האותות שציווה אותו, ושניהם הלכו ואספו את זקני בני ישראל. אהרון דיבר את כל הדברים ועשה את האותות לעיני העם, והעם האמין. הם שמעו שאלוהים זכר אותם וראה את עינוים, והשתחוו.
פרק ה' - פרעה מסרב ומכביד את העבודה
משה ואהרון באו אל פרעה ואמרו לו: כך אמר ה' אלוהי ישראל, שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. פרעה ענה בביטול: מי זה ה' שאשמע בקולו, אינני מכיר אותו, ואת ישראל לא אשלח. הם ניסו לרכך את הבקשה: אלוהי העברים נגלה לנו, נלך נא מהלך שלושה ימים במדבר ונזבח לו, שלא יפגע בנו במגפה או בחרב. אבל פרעה האשים אותם שהם מפריעים לעם מעבודתו. העם רב בלי כך, אמר, ואתם מבטלים אותו ממלאכתו. לכו לעבודתכם.
עוד באותו היום ציווה פרעה את הנוגשים המצרים ואת השוטרים, הממונים מקרב העברים עצמם, להכביד את העבודה. עד אז סיפקו המצרים לעובדים תבן, הקש שמערבבים בחומר כדי שהלבנים יחזיקו. מעתה לא יינתן להם תבן, הם ילכו ויאספו אותו בעצמם, ואת מכסת הלבנים היומית לא יקטינו אפילו במעט. הם מתבטלים, אמר פרעה, ולכן הם צועקים שרוצים ללכת לזבוח לאלוהיהם. תכבד העבודה עליהם ויעסקו בה, ולא יישעו לדברי שקר. העם התפזר בכל ארץ מצרים לאסוף קש, הנוגשים דחקו בהם לסיים את המכסה כמו בימים שהיה תבן, והשוטרים העברים הוכו כשאנשיהם לא השלימו את המכסה.
השוטרים באו לצעוק לפני פרעה: למה אתה נוהג כך בעבדיך, תבן אין נותנים לנו ולבנים אומרים לנו לעשות, והנה עבדיך מוכים. פרעה חזר על טענתו שהם מתבטלים ולכן מבקשים לזבוח, וגירש אותם לעבוד. בצאתם נתקלו במשה ובאהרון שחיכו להם, והטיחו בהם: שאלוהים יראה וישפוט אתכם, כי השחתם את שמנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו ונתתם בידם חרב להרוג אותנו. משה שב אל אלוהים ושאל במרירות למה הרע לעם הזה ולמה שלח אותו, הרי מאז שבא אל פרעה לדבר בשמו רק הורע לעם, ואלוהים לא הציל אותו.
פרק ו' - אלוהים מחדש את ההבטחה, ומשפחת משה ואהרון
אלוהים ענה למשה: עתה תראה מה אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלח אותם וביד חזקה יגרש אותם מארצו. ואז הציג את עצמו מחדש בשמו, ה'. לאברהם, ליצחק וליעקב נגלה בשם אל שדי, אמר, אבל בשמו ה' לא נודע להם, ועתה הוא זוכר את הברית שכרת עמם לתת להם את ארץ כנען ושומע את נאקת בני ישראל. הוא מסר למשה הבטחה בת ארבעה חלקים שיאמר לעם: אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, אציל אתכם מעבודתם, אגאל אתכם בכוח גלוי ובמעשים גדולים, ואקח אתכם לי לעם ואהיה לכם לאלוהים, ואביא אתכם אל הארץ שהבטחתי לאבותיכם. משה דיבר כך אל בני ישראל, אבל הם לא שמעו אליו, מקוצר רוח ומעבודה קשה.
אלוהים שלח את משה שוב אל פרעה, ומשה טען: אם בני ישראל לא שמעו אליי, איך ישמע אליי פרעה, ואני ערל שפתיים, איש שאינו יודע לדבר. אלוהים ציווה את משה ואת אהרון יחד להוציא את בני ישראל ממצרים.
מי היו שני השליחים האלה. לוי, בנו של יעקב, הוליד את גרשון, קהת ומררי. קהת הוליד את עמרם, ועמרם נשא את יוכבד דודתו, והיא ילדה לו את אהרון ואת משה. אהרון נשא את אלישבע בת עמינדב, אחות נחשון, והיא ילדה לו את נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר, ואלעזר נשא מבנות פוטיאל וילדה לו את פינחס. בן דודם של משה ואהרון היה קורח, בן יצהר אחי עמרם. יחד איתם נמנים גם ראשי בתי האבות של ראובן ושמעון, אחיו הגדולים של לוי. אלה הם אהרון ומשה שאלוהים ציווה להוציא את בני ישראל ממצרים, והם שדיברו אל פרעה. אלוהים חזר ואמר למשה לדבר אל פרעה את כל אשר יצווה אותו, ומשה חזר על חששו: הוא ערל שפתיים, ואיך ישמע לו פרעה.
פרק ז' - משה ואהרון לפני פרעה, המטה והתנין, ומכת הדם
אלוהים השיב על חששו של משה: הוא ישים אותו כאלוהים לפרעה, ואהרון אחיו יהיה הנביא שלו, כלומר דוברו. משה ידבר את כל מה שיצווה, ואהרון ימסור את הדברים לפרעה. ואלוהים הודיע מראש: הוא יקשה את לב פרעה, ירבה את אותותיו ומופתיו במצרים, ופרעה לא ישמע להם, עד שיוציא אלוהים את עמו ביד חזקה והמצרים יידעו מי הוא. משה היה אז בן שמונים ואהרון בן שמונים ושלוש.
כשדרש פרעה מופת, השליך אהרון את מטהו לפניו ולפני עבדיו, והמטה נהפך לתנין. פרעה קרא לחכמיו ולמכשפיו, החרטומים, והם עשו כמותו בלהטיהם, כל אחד השליך את מטהו ואלה נהפכו לתנינים, אבל מטה אהרון בלע את מטותיהם. לב פרעה התחזק והוא לא שמע להם.
אז החלו המכות. אלוהים שלח את משה אל פרעה בבוקר, כשיצא אל הנילוס, ואמר לו לעמוד לקראתו על שפת הנהר ולהודיע לו: כיוון שלא שמעת עד כה, הנה בזאת תדע כי אני ה', אני מכה במטה על מי הנהר והם נהפכים לדם, הדגה תמות, הנהר יסריח והמצרים לא יוכלו לשתות ממנו. אהרון נטה את המטה על כל מימי מצרים, הנהרות, התעלות, האגמים ומקווי המים, לעיני פרעה ועבדיו, וכל המים נהפכו לדם, אפילו בכלי העץ והאבן. הדגה מתה והנהר הבאיש, והמצרים חפרו סביב הנילוס למצוא מים לשתייה. אבל גם החרטומים עשו כן בלהטיהם, ופרעה התקשח, פנה ושב לביתו בלי לשים לב גם לזה. שבעה ימים מלאו מאז הוכה הנהר.
אלוהים שלח את משה לפרעה עם האזהרה הבאה: אם תסרב לשלח את עמי, אני מכה את כל ארצך בצפרדעים. הנהר ישרוץ צפרדעים, והן יעלו ויבואו לביתך, לחדר משכבך ועל מיטתך, לבתי עבדיך ועמך, לתנורים ולכלי הלישה, עליך ועל עמך ועל כל עבדיך.
פרק ח' - צפרדעים, כינים וערוב
אהרון נטה את ידו עם המטה על מימי מצרים, והצפרדעים עלו וכיסו את הארץ. החרטומים הצליחו גם הפעם להעלות צפרדעים, אבל פרעה קרא למשה ולאהרון וביקש בפעם הראשונה: התחננו אל ה' שיסיר את הצפרדעים ממני ומעמי, ואשלח את העם לזבוח. משה נתן לפרעה לקבוע את המועד, כדי שיידע שאין כמו ה' אלוהינו, ופרעה אמר: מחר. משה זעק אל אלוהים, ולמחרת מתו הצפרדעים בבתים, בחצרות ובשדות, נותרו רק בנהר, והמצרים ערמו אותן ערימות ערימות והארץ הסריחה. אבל כשראה פרעה שבאה הרווחה, הכביד את לבו ולא שמע.
בלי אזהרה הכה אהרון במטהו את עפר הארץ, והעפר כולו נהפך לכינים, באדם ובבהמה בכל ארץ מצרים. החרטומים ניסו להוציא כינים בלהטיהם ולא יכלו, והודו בפני פרעה שזה מעשה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
