משבר תפישת הביטחון הישראלית
בר-יוסף, 2005
למעלה מחמישים שנה לאחר שנוצקו יסודות תפישת הביטחון הישראלית, נראה כי היא הגיעה לסוף דרכה. הביטוי הברור ביותר לכך נמצא במה שניתן לכנות כ"פרדוקס העוצמה הישראלי": מחד, מאזן הכוחות הצבאי מול העולם הערבי לא נטה מעולם לטובת ישראל כפי שהוא נוטה כיום. בנוסף, היא נהנית מתמיכה ביטחונית, מדינית וכלכלית כמעט חסרת תקדים מצד ארצות הברית- מעצמת העל היחידה במערכת הבינלאומית. מאידך, ביטחוני של האזרח הישראלי לא היה מעולם מעורער כפי שהוא כיום, ובאופק הולך ועולה איום גרעיני- בעיקר לצד פרדוקס זה ניתן לציין עובדה מציקה נוספת: מעולם לא שילם האזרח הישראלי מחיר כל כך גבוה וקיבל כל כך הרבה אי ביטחון, כמו בשלוש השנים האחרונות.
הרתעה, התרעה והכרעה כאבני היסוד של תורת הפעלת הכוח
הפעלת הכוח הישראלית בימי שלום ומלחמה נשענת על שלושה קודקודים שיוצרים את מה שניתן לכנות כ"משולש הביטחון" של ישראל. בתקופות שבין המלחמות, הרתעה, קרי השימוש באיום צבאי כדי למנוע מהיריב לנסות ולשנות סטטוס קוו מוגדר, היוותה האסטרטגיה דומיננטית. מסרי ההרתעה הישראלית הבהירו כי לא זו בלבד שהצד המאתגר את הסטטוס קוו יכשל בניסיונו לשנות את המצב הקיים באופן חד צדדי, אלא שהוא גם ישלם על כך מחיר יקר מאוד. בתפישה הביטחונית הישראלית הרתעה יעילה חייבת להישען על הקרנת עליונות צבאית במשולב עם הקרנת נחישות לעשות שימוש בכוח ולהעניש את התוקפן.
התרעה אסטרטגית איכותית- קרי התרעת מלחמה הניתנת בעוצמה שתשכנע את מקבלי ההחלטות לנקוט...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
