מ"עם במדים" ל"מדים שונים לעם": ניהול שונות תרבותית וחברתית בצה"ל
לומסקי-פדר ובן-ארי, 2003
ניהול שונות חברתית תרבותית הוא נושא מרכזי בדיון התיאורטי על מאפייני הצבא הפוסטמודרני. המאמר מבקש לעסוק בניהול השונות החברתית התרבותית בצבא הישראלי מנקודת המבט של אנתרופולוגיה צבאית ביקורתית. המושג ניהול שונות מתאר את אוסף הרטוריקות, ההסדרים המוסדיים והפרקטיקות הפורמליות והבלתי פורמליות, הננקטים במסגרת הטיפול בצרכים ובתביעות של קבוצות מובחנות בשירות הצבאי. המאמר עצמו מתמקד בקבוצות הישראליות שלהלן: נשים, מהגרים, דתיים ובני המיעוטים הבדווים והדרוזים. שירותן של קבוצות אלה הושפע מן המתח שנוצר בצבא הישראלי בעקבות שינויים בתפקידו של הצבא בהגדרת הלאומיות ההגמונית וכן כניסתם של יסודות צבא מוסדר שוק במסגרת עיצוב "הצבא הקטן והחכם" במהלך שנות ה־90.
במשך שנים הוסדר הרכבו החברתי של הצבא הישראלי באמצעות מנגנוני ניהול אינטגרציה. אחת מן המטרות של גיוס החובה הייתה הרצון להכיל מגוון של קבוצות חברתיות, כדי להבטיח את הלגיטימציה של הצבא כ"כור היתוך". אחד הביטויים של רצון זה היה הימנעות בשיח הצבאי מהתייחסות לקטגוריות אתניות, כמו אשכנזים ומזרחים. לעומת זאת, קבוצות שזוהו באופן מובחן היו נשים, מהגרים, דתיים ובני מיעוטים.
בין הסמלים המרכזיים של הזהות המשותפת ושל הסולידריות הישראלית היה מושג "האומה במדים". מושג זה עיצב את השירות הצבאי כאתר מרכזי למימוש האזרחות וההשתייכות הלאומית. לשם כך כונן קשר הדוק בין שלושה יסודות: יהדות, גבריות ושירות צבאי. קשר זה בוסס על חלוקת משאבי עוצמה סמליים, סטטוס ומשאבים חומריים, שהקנו מעמד של הגמוניה לקבוצה מסוימת. הגמוניה היא היררכיה הזוכה ללגיטימיות ולקיום חברתי, תוך כדי העדפתה על פני הסדרים אחרים. ההגמוניה מתבטאת בדומיננטיות של קבוצות מסוימות במונחים כלכליים, פוליטיים ואידיאולוגיים, דומיננטיות הנתפסת כטבעית ובלתי ניתנת להפרה. במקרה הישראלי מדובר אפוא בהקניית הגמוניה לקבוצה היהודית הגברית אשר שירתה בצבא. הגמוניה זו נתמכה מצד "החברה המגויסת", היינו מצד החברה וכלל מוסדותיה, ובהם מוסדות אינטימיים בספרה הפרטית, כמו המשפחה, שגויסו כדי לתמוך בשירות הצבאי.
בהיות הצבא "כור היתוך" ניתנה ההזדמנות לכל הקבוצות החברתיות להשתייך אליו. לאור זאת טען קימרלינג כי הגיוס לצה"ל שימש מנגנון איחוי בין התחומים הבלתי פורמליים של הקולקטיביות הישראלית לבין התחומים הפורמליים של האזרחות. דרישתה של קבוצה מסוימת לאפשר לה להתגייס הייתה למעשה בקשה להשתייך באופן מלא לקולקטיב הלאומי ולקבל הכרה כשייכת. הגיוס לצבא שימש אפוא מנגנון להבניית היררכיה בין קבוצות חברתיות ובו־זמנית גם סמן של היררכיה זו, משום שאלה שלא גויסו סומנו כשוליים או כשייכים חלקית. הגיוס לא יצר אמנם מבנה דיכוטומי של שייך/לא שייך, אלא עיצב מנעד השתייכות בדרגות שונות שנרקם מן השילוב שנוצר בין הזהות האתנית, הזהות המגדרית והשירות הצבאי. למרות השימוש במילה היררכיה, כותבי המאמר סוברים כי התהווה מבנה מעגלי שבליבתו יהודים גברים, במעגל העוטף – קבוצות הסמוכות ברמה כזו או אחרת לליבה, ובמעגל החיצוני – אלו שאינם משרתים כלל. קרבה גבוהה לאחת הזהויות או מיקום גבוה בהיררכית ההקרבה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
