מדיניות החוץ של עידן הפוסט-קולוניאליזם
Clapham, 1996
הקשר הפוסט-קולוניאלי
אופייה המיוחד של אפריקה בזירה הבינלאומית מתבטא בכך שמקור התמיכה החיצונית הראשון שאליו יכלו מנהיגיה לפנות כדי לבסס את ריבונותם החדשה היה דווקא המעצמה הקולוניאלית שממנה זה עתה נחלצו. הקשר עם המטרופולין לשעבר היה הקשר החיצוני המהותי היחיד שהחזיקו המדינות בעת העצמאות, ולכן עמד במרכז הדיפלומטיה שלהן. זה היה קשר טעון: לא רק בשל אי השוויון המובנה בו, אלא משום שחדר עמוק אל תוך המבנה והזהות של המדינה החדשה, נשא תזכורת מתמדת לעבר הקולוניאלי ולא יכול היה להתנתק מתחושת כפיפות. בהגדירם את יחסיהם עם המטרופולין הגדירו המנהיגים גם את יחסם להיסטוריה של עצמם ואת מקומם במבנה הכוח העולמי.
המאפיין החשוב ביותר של קשר זה היה עומקו ומורכבותו. מנקודת מבטם של המנהיגים האפריקאים זה היה הקשר שעליו יכלו להפעיל את השליטה הפחותה ביותר, משום שביטא עצמו בריבוי חוליות שחרגו הרבה מעבר לתחום השלטון הפורמלי. כמעט כל בעל חשיבות החזיק קשרים אישיים עם המטרופולין, רבים מבכירי הביורוקרטיה הוכשרו שם, ובהם הקצינים הבכירים בצבא. רשתות המסחר עברו דרך בירת המעצמה, החיים התרבותיים והחינוכיים הושפעו עמוקות מהחוויה הקולוניאלית, ומעל הכול שפת השלטון הייתה שפת הקולוניזטור. עבור מנהיגים שחתרו למונופול על השלטון היה הצל הקולוניאלי מטרד מתמיד ואף איום, שכן בידי המטרופולין היו קשרים עם רוב מי שעשויים לתפוס את השלטון.
אף על פי כן נותרו למטרופולין אינטרסים בתוך המדינה האפריקאית,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
