מדוע "אלה שיש להם" נוטים להצליח: הרהורים על גבולות השינוי המשפטי
גאלאנטר, 2011
מרכיבי המערכת המשפטית וההנחות הבסיסיות
מערכת משפטית כוללת גוף ידע נורמטיבי מוסמך (הכללים), מערכת שירותים מוסדיים המיישמת אותו על מקרים ספציפיים (בתי המשפט), אנשי מקצוע בעלי מומחיות (עורכי הדין) וצדדים המבקשים להציג תביעות בפני בתי המשפט. בחברה הנדונה שחקנים בעלי עושר וכוח שונים פועלים זה מול זה, ובתי המשפט מיישמים כללים כלליים ללא משוא פנים כלפי זהות הצדדים. הכללים מורכבים דיים כדי לחייב מיומנות מקצועית, ותוצאות הפסיקה משפיעות על תיקים עתידיים דרך תקדימים. המשאבים המוסדיים מוגבלים, ולכן הצדדים מעודדים להימנע מהגשת תביעות או להתפשר. רשויות "פסגה" מצהירות על כללים ואילו רשויות "שטח" אוכפות אותם, אך לא כל כלל שמצהירה עליו הפסגה "חודר" בפועל לרמת השטח, בשל מחסור במשאבים, בכישורים ובתקשורת.
שחקנים חוזרים מול שחקנים מזדמנים
הצדדים למשפט מתחלקים לשחקנים מזדמנים (ש"מ), המנהלים תביעה בודדת מדי פעם, ולשחקנים חוזרים (ש"ח), המעורבים בתביעות דומות רבות לאורך זמן, כדוגמת חברת ביטוח או רשות ממשלתית, לעומת בני זוג המתגרשים או נאשם פלילי שהם ש"מ טיפוסיים. ש"ח הם יחידות גדולות יחסית שהסיכון הכרוך בכל תביעה בודדת נמוך מבחינתן, ואילו ש"מ מהמרים לעתים קרובות על עתידם בתוצאת תיק יחיד. ריבוי ההתדיינויות מקנה לש"ח יתרונות מובנים:
1. ניסיון קודם המאפשר תכנון מראש ועיצוב חוזים ועסקאות לטובתם, ומומחיות צבורה המוזילה את עלות פתיחתה של כל תביעה.
2. יחסים בלתי פורמליים שוטפים עם בעלי תפקידים מוסדיים, ומוניטין מיקוח אמין המחזק את כוח המיקוח שלהם.
3. יכולת לקחת סיכון בתיק בודד לטובת מיצוי רווח לאורך סדרת תיקים.
4. אינטרס וכושר להשקיע בשינוי הכללים עצמם, לא רק בזכייה נקודתית.
בשל אינטרס זה בתוצאה המהותית, גוף התביעות ה"תקדימיות" נוטה לטובת ש"ח, המוכנים "להקריב" רווח מוחשי בתיק בודד תמורת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
