ה-14 ביולי של דפני ליף: עלייתה ונפילתה של המחאה החברתית
רם ופילק, 2013
העם דורש צדק חברתי
בארבעה עשר ביולי אלפיים ואחת עשרה פרצה בישראל מחאה חברתית רחבת היקף. הגרעין הראשון היה מחאת דיור יזומה על ידי דפני ליף בתל אביב, אך במהרה הפכה המחאה לגל כלל ארצי. עשרות מאהלים הוקמו בכל רחבי המדינה, והפגנות המוניות נערכו מדי מוצאי שבת. הסיסמה המרכזית של המחאה הייתה "העם דורש צדק חברתי", והקונוטציה הציבורית שלה סימנה תפנית במובנה של המילה "עם". במקום להצביע על הגדרה אתנו לאומית, ציין המושג "עם" את כלל האוכלוסייה הנפגעת מהסדר הכלכלי הקיים.
המאמר מנסח שלוש תזות מרכזיות. הראשונה גורסת כי יוזמי המחאה היו בני המעמד הבינוני, בפרט פלח משכיל אך שאינו אמיד. השנייה מציינת כי מדובר בהתנגדות ציבורית רחבת היקף לסדר הכלכלי שהשתרש בישראל מאז אמצע שנות השמונים. השלישית מצביעה על מאפיינים של פוליטיקה חדשה, שאינה נשענת עוד על חלוקות זהות מגזריות אלא על סולידריות מעמדית.
קיץ של מחאה חברתית
המחאה נמשכה עד סוף אוקטובר באותה שנה. שיאה היה ב"הפגנת המיליון" שבה השתתפו על פי ההערכות קרוב לארבע מאות אלף איש. היא החלה על רקע יוקר המחיה, מחירי דיור, ועליית מחירים כללית. קדמו לה תנועות מחאה צרכניות כגון "מחאת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
