הפרעת קשב וריכוז ופגיעה מוטורית: סקירה ביקורתית
Goulardins et al., 2017
תקציר
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא ההפרעה הנוירו-התנהגותית הנפוצה ביותר בילדות, והיא פוגעת בכ- 3-6% מהילדים בגיל בית הספר; ניתן להניח כי הסימפטומים הקרדינליים שלה לפעילות גבוהה, אימפולסיביות ומסיחות דעת התנהגותית קשורים קשר הדוק להפרעות למוטוריקה. גוף ספרות נפרד מעיד על דרכים בהן בעיות מוטוריות יכולות להשפיע קשות על חיי היומיום של הילדים, מכיוון שבעיות מוטוריות עלולות להופיע בקרב 30-50% מהילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז. מאמר זה סוקר באופן קריטי מחקרים על ליקויים מוטוריים בילדים עם הפרעת קשב וריכוז, הבדלים בולטים בביצועים המוטוריים של אנשים עם הפרעות קשב וריכוז בהשוואה לבקרות תואמות גיל, ותשתית עצבית אפשרית של ליקוי זה. אנו דנים בקשר השכיח ביותר בין הפרעות קשב וריכוז לבין הפרעת קואורדינציה התפתחותית (DCD) והיעדר הסכמה מחקרית ברורה לגבי קשיים מוטוריים בהפרעת קשב וריכוז. למרות עדויות שהולכות וגדלות וסיווגים אבחוניים המגדירים DCD על ידי ליקוי מוטורי, תפקידם של תסמיני ADHD ב- DCD לא תואר. באופן דומה, בעוד ש- ADHD עשוי לנטות ילדים לבעיות מוטוריות, לא ברור אם קשיים מוטוריים כאלה שנצפו באוכלוסייה זו נעוצים ב- ADHD או שהם מתווכים על ידי קומורבידיות עם DCD. מחקרים עתידיים צריכים להתייחס לאופי המדויק ולהשלכות ארוכות הטווח של ליקוי מוטורי בילדים עם ADHD ולהבהיר אסטרטגיות טיפול יעילות להפרעות אלה יחד ולחוד.
מבוא
הפרעות התנהגות הקשורות לחוסר תשומת לב והיפראקטיביות תוארו בספרות במשך שנים רבות וקיבלו לאורך זמן תוויות אבחנות שונות כמו למשל "נזק מוחי מינימלי", "תפקוד לקוי של המוח", "תגובה היפרקיטיבית של הילדות" ו"היפראקטיביות". נכון לעכשיו, גרסאות בריאות הנפש של מערכות הסיווג העיקריות מראות הבדלים בהגדרה ובקריטריונים האבחוניים של בעיות אלה. הסיווג הבינלאומי להפרעות נפשיות והתנהגותיות מגדיר את "ההפרעה ההיפרקינטית" כקבוצת ההפרעות המאופיינת בהופעה מוקדמת, חוסר התמדה במשימות הדורשות מעורבות קוגניטיבית, ונטייה לעבור מפעילות אחת לאחרת מבלי לסיים כל פעולה, קשורה לפעילות גלובלית לא מאורגנת, לא מתואמת ומוגזמת. המדריך האבחוני והסטטיסטי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני להפרעות נפשיות - מהדורה 5 (DSM-5) משתמש במונח הפרעת קשב וריכוז; כיום זו ההגדרה הפופולארית ביותר שנעשה בה שימוש בפרסומים מדעיים בתחום, והיא שימשה גם בסקירה זו.
על פי הDSM-5, ADHD מסווג כהפרעה נוירו-התפתחותית, המאופיינת בקשיי התפתחות המתבטאים מוקדם ומשפיעים על תפקוד אישי, חברתי, אקדמי או תעסוקתי. הסימפטומים העיקריים של ADHD הם חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. תסמינים קרדינליים אלה באים לידי ביטוי בדפוס מוגזם, מתמשך ולא הולם לגיל הכרונולוגי, אינם מתרחשים בהקשר אחד, ולא ניתן לייחס אותם לאבחון רפואי אחר. חוסר תשומת לב הוא היכולת המוגבלת לשמור על תשומת לב למשך הזמן הדרוש לביצוע או הבנה של משימות מסוימות. התנהגות היפראקטיבית – אימפולסיבית קשורה למבנה עיכוב רב מימדי, בו היפראקטיביות מאופיינת בפעילות מוטורית או מנטלית מוגזמת, ואימפולסיביות מתבטאת בתגובות חסרות מחשבה ופתאומיות. מערכת תסמינים זו מובילה לקשיים בעיכוב התנהגות, עם אובדן כישורי תכנון ומיומנויות הפרעה למשימה, ועם תכונות כמו סובלנות נמוכה להמתנה, צורך גבוה בתגמול מיידי, כישלון בחיזוי השלכות, ליקויים בתיקון עצמי ונוכחות של תשובות מהירות אך לא מדויקות.
הפרעת קשב וריכוז היא לא רק ההפרעה הנוירו-פסיכיאטרית הנפוצה ביותר בילדות, אלא גם אחד המצבים הנחקרים ביותר בבריאות הנפש של ילדים, עם שכיחות מוערכת ברחבי העולם של 5.29%. זה נצפה לעתים קרובות יותר אצל גברים מאשר אצל נקבות, עם שיעורים שנעים בין 2:1 בדגימות אוכלוסייה כלליות ל-10:1 בדגימות קליניות. למרות קשיים בקביעת גורמים סיבתיים מוחלטים של הפרעת קשב וריכוז, עקב ההטרוגניות של ההפרעה, הוצעו השפעות גנטיות וסביבתיות, וההשפעה הגנטית חשובה במיוחד מכיוון שתורשה היא גבוה למדי, מוערכת בכ-76%. בעוד שגורמי סיכון...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
