הפחד הנשי מפני הכוח
וולף, 1998
תחושת הפחד מפני השגת כוח, המלווה נשים רבות משחר ילדותן, אינה נובעת מגורל טבעי אלא מתהליך חיברות המתחיל בסביבות גיל שש ומגיע לשיאו בגיל ההתבגרות. לפני שהוא מתרחש, ילדות קטנות כמעט אינן חשות שום פמיניסטיות-קטנות מטבען, ורק בהדרגה הן לומדות לרסן את השאיפה לעוצמה. עבודתן של חוקרות כמו קרול גיליגן, דבורה טנן וג'ין בייקר מילר, המדגישה את נטייתן של נשים וילדות לקשר, לאינטימיות ולשיתוף פעולה ומרחיקה אותן ממאפיינים "גבריים" כמו תחרותיות ותשוקת שליטה, מספקת הסבר פסיכולוגי חשוב להתנהגותן הגלויה של נשים, אך מחמיצה ממד מרכזי: נטייתן של ילדות לדווח בקלות על פנטזיות של קשר ואינטימיות, ואילו הרתיעה שלהן לחשוף פנטזיות של ניצחון, תהילה, עושר ושליטה, אינה מעידה בהכרח שפנטזיות כאלה אינן קיימות אצלן.
פנטזיות הכוח של הילדות
בראיונות שנערכו עם נשים רבות אודות פנטזיות ילדותן עלתה תמונה שונה בתכלית מזו של הילדה השקטה והבוטחת המתוארת בספרות ה"שונות" הפמיניסטית. נשים רבות זכרו פנטזיות של מלכות, קיסרות ושליטות, זיכרונות של נקמה על עוולות ישנות, דמיונות של ניצחון על תזמורות, של גילוי אוצרות נסתרים, של הכרעת אויבים ואף של שליטה בחדרי עינויים. פנטזיות אלה לא היו נגועות בחשש שמא הצלחת הילדה תפגע במישהו אחר: זהותה לא נשאבה מרגשות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
