העלייה השנייה וראשית האתוס החלוצי
שפירא, 2014
רקע היסטורי ודיכאון ציוני
בעשור הראשון של המאה העשרים נפלה התנועה הציונית למשבר עמוק בעקבות כישלון תכנית אוגנדה ומותו הפתאומי של הרצל. התקווה להשגת צ’רטר להתיישבות בארץ ישראל נראתה קלושה, והדיכאון אחז בציבור. בארץ ישראל עצמה, המושבות ניסו להתאושש ממשבר המעבר לפיקוח יק"א, אך רבים עזבו בשל תחושת הכישלון. בתוך אווירה זו החל גל העלייה השנייה, שהחדיר רוח חדשה והיה ליסוד חשוב בעיצוב האתוס החלוצי.
מאפייני העלייה השנייה ורדיקליזציה של הנוער
העלייה השנייה מנתה כ־35 עד 40 אלף איש, אך רובם חזרו על עקבותיהם. מיעוט מהם נשאר בארץ ויצר את הליבה שתשפיע באופן משמעותי על עתיד ההתיישבות והציונות. התקופה שקדמה לעלייה זו התאפיינה בתהליכי מודרניזציה ורדיקליזציה ברחוב היהודי ברוסיה. קמו תנועות מהפכניות כמו הבונד, שהפיחו תקווה בשוויון זכויות ליהודים. הצעירים נמשכו לאידאולוגיות סוציאליסטיות, ויחד עם אכזבה מהציונות המדינית הבורגנית, נולדו זרמים חדשים כרוח התקופה – "צעירי ציון" ו"פועלי ציון".
אידאולוגיות חדשות וקריאת יוסף ויתקין
הציונות קיבלה גוון מהפכני חדש, שאף לשנות את דמותו של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
