המחקר ההיסטורי על השואה: תולדות הדיסציפלינה במבט ממעוף הציפור
מכמן, 2002
שלב א': שנות השלושים והמחצית הראשונה של שנות הארבעים: ידיעה אינטימית והיעדר פרספקטיבה
המחקר ההיסטורי על גורל היהודים תחת השלטון הנאצי החל עם עליית היטלר לשלטון, תוך התמקדות בתחיקה האנטי-יהודית, בתנאי החיים הקשים ובבעיות הפליטים. מאפיין מרכזי של מחקר זה היה המעורבות הישירה של החוקרים, אשר הכירו באופן אישי את המאורעות והאנשים. מחד, ההיכרות הזו אפשרה תיאורים חיים ולעיתים אף ניתוחים מעמיקים. מאידך, היא נעדרה את פרספקטיבת הזמן ואת הגישה למסמכים פנימיים של המשטר הנאצי. רוב המחקרים הללו לא השפיעו על ההיסטוריוגרפיה שהתפתחה אחרי המלחמה, ורק בשנות השבעים החלה "גילוי מחדש" של חלקם.
שלב ב': שנות הארבעים והחמישים: תיאורים ליניאריים של התפתחות מבצע הרצח והתנגדות הירואית
השפעה ניכרת על התיעוד והמחקר באה ממשפטי פושעי מלחמה ומהדחף של שורדים לתעד את חוויותיהם. החומר הארכיוני שהצטבר אפשר לחוקרים לבחון את הרצח "דרך עיני הרוצח", תוך התמקדות במבצעים הגרמנים ובהתעלמות יחסית...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
