הדמוקרטיה, עקרונותיה ומוסדותיה
הרמן, 2014
עמדתו של המחנה הדתי-לאומי בישראל כלפי הדמוקרטיה בכלל וכלפי הדמוקרטיה הישראלית בפרט נבחנת כאן בהשוואה לעמדותיהם של ציבורים אחרים בחברה הישראלית-היהודית, כדי לברר אם מדובר בעמדה ייחודית או שמא הדמיון גדול מן השוני. ארבעה נושאים נבדקים: המשמעות המיוחסת למושג "דמוקרטיה", מידת השמירה בישראל על עקרונות יסוד דמוקרטיים, שביעות הרצון מתפקוד הדמוקרטיה והאמון במוסדותיה, והיחס לחינוך לדמוקרטיה ולאזרחות לעומת הוראת היסטוריה יהודית ואהבת הארץ.
משמעות הדמוקרטיה
בקרב מעצבי הדעה הדתיים-לאומיים רווחות כמה גישות לדמוקרטיה. "גישת ההתאמה" מעמעמת את המתח בין ההלכה לדמוקרטיה וגורסת שעקרונות המשטר הדמוקרטי מצויים הן בהלכה הן בפרקטיקה של הדת היהודית. גישה אחרת תומכת בדמוקרטיה בלית בררה, מטעמים מעשיים של מניעת קרע בעם, ושלישית מוצאת קרבה בין ההלכה לדמוקרטיה במתכונת רפובליקאית-לאומית דווקא. ההוגים החרד"ליים/תורניים מסתייגים מן המשטר הדמוקרטי עצמו ורואים בו תרבות הסותרת את יסודות התורה: זכויות במקום מחויבויות מוסריות, תחרות כאידאל ודילוג מן היחיד אל האוניברסלי תוך עקיפת הלאומי.
בשאלה פתוחה על המאפיין העיקרי של משטר דמוקרטי קובצו התשובות לשבע קטגוריות: חופש וחירויות (42%), היבטים שלטוניים (22%), כבוד האדם וזכויות האזרח לצד שוויון ופלורליזם (17%), תפיסות שליליות ואנטי-דמוקרטיות (5%), תפיסות חיוביות אחרות (4%), העדפת היהדות על הדמוקרטיה (2%) ולא יודע או מסרב (8%). בכך דומה המחנה לכלל הציבור הישראלי-יהודי, שגם בקרבו החופש הוא הפרשנות העיקרית לדמוקרטיה. ייחודו במכלול תשובות המעמתות דמוקרטיה עם ערכים יהודיים ובשכיחות גבוהה מעט יותר של תפיסות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
