הגנה על השמיים: ניתוח היסטורי של השימוש הישראלי בכלי טיס בלתי מאוישים, 1971-2014
Tovy, 2024
מסגרת הדיון ותחומו
תולדות ההפעלה של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם) בצה"ל נמתחות מן ההפעלה המתועדת הראשונה ב-1971 ועד הלחימה בכוחות בלתי סדירים ב-2014. הדיון נשען על מקורות גלויים בלבד, אינו מבקש להסיר את מעטה החשאיות ואינו עוסק בשאלות מוסר ומשפט בינלאומי; עניינו יחסי הגומלין בין ניסיון מבצעי מצטבר, צורך צבאי, טכנולוגיה וחדשנות מול מערכת איומים משתנה. הציר מתפצל לשניים: שנות ההיערכות למלחמה סדירה מול צבאות ערב, 1971 עד 1982, והשנים שבהן הלחימה הייתה מול ארגונים בלתי סדירים. ישראל הוסיפה להתכונן למלחמה כוללת, אך בפועל, למעט ימים אחדים בקיץ 1982, לחמה מאז 1973 רק מול ארגונים כפתח, חזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי.
מערך הכטב"ם בעידן המלחמות הסדירות, 1971-1982
ראשית המערך
הרעיון נולד מביקורו של שבתאי ברילל, קצין באגף המודיעין של צה"ל, בחנות דגמי מטוסים בארצות הברית. ברילל סבר כי אפשר לצייד דגמים במצלמות לצורכי צבא, ושכנע את בכירי המודיעין לממן ניסוי. הניסויים הראשונים, ב-1969, כללו טיסות צילום מעל מוצבים מצריים וירדניים, ובעקבות הצלחתם הקים חיל האוויר יחידה קבועה, טייסת 200, ורכש כלים מדגם פיירבי (Firebee). ברקע עמד הצורך לאסוף מודיעין על הצבא המצרי בלא לסכן טייסים, לאחר שההגנה האווירית המצרית הפילה מטוסים לקראת סוף מלחמת ההתשה.
מלחמת יום הכיפורים ומבצע דוגמן 5
במלחמת 1973 הופעלו כלים מדגם צ'וקר (Chukar) בעיקר כפתיונות מול ההגנה האווירית הסורית, כדי להניע את מפעילי המכ"ם לכבות את מכשיריהם מחשש לטילים נגד קרינה ולדלל את מלאי הטילים. גם בחזית סיני הפחיתו הפתיונות את מספר המטוסים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^