בעיית האחדות התמטית בכתביו של מקס ובר
Tenbruck, 1980
ההנחה ש„כלכלה וחברה” הוא החיבור הראשי
„כלכלה וחברה”, שיצא לאור ב-1921, הוצג כבר במשפט הראשון של ההקדמה כחיבורו הראשי של ובר מן העיזבון: חיבור בהיקף כזה בעיזבונו של מלומד נחשב למפעל חייו, ועוד כשכל שפרסם קודם לכן הוגש כמסות, ומשנראה שהוא מציע סיכום כולל של הדיסציפלינה נתפס כצוואתו המקיפה. ואולם הנקרא ביותר הוא „האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם”, חיבור מוקדם, ואילו „כלכלה וחברה” כמעט אינו נקרא בשלמותו ומעולם לא פורש כמכלול; בהיעדר בעיה מהותית הפותחת אותו ומראה כיצד החלקים קשורים לשלם, נשלפו ממנו חלקים ודורגו לפי טעמו של הפרשן.
הצגת הסוציולוגיה של ובר צמחה אפוא מאפיקים אחרים, מן המתודולוגיה ומהמשגת הסוציולוגיה המבינה, ואלה לא הצביעו על מרכז המבנה. הערכה שנוסחה ב-1949 ראתה בחיבור גוף בלתי סדיר, וארבע מהדורות מתוקנות לא הפכו אותו לקריא כמכלול, שכן הקושי אינו במספר הפערים אלא בשאלת האחדות שנותרה בלא מענה. בהיעדר מפתח הוחלפו הכתבים באיש, ובשום סוציולוג אחר לא מילאה הביוגרפיה תפקיד מרכזי כל כך בפרשנות; חצי מאה של פרשנות מאשרת מסקנה פרדוקסלית, שהסוציולוגיה של ובר מוסברת שלא מתוך החיבור הנחשב לראשי.
תהליך ההתפכחות ההיסטורי-דתי
המשפט המצוטט כמפתח למקומה של „האתיקה הפרוטסטנטית” מדבר על תהליך היסטורי-דתי גדול של התפכחות העולם מקסמו, השולל כל דרך מאגית אל הישועה, ושכאן מצא את סיומו. בנוסח 1904 אין הקטע: ובר הוסיף אותו ב-1919/1920, בהכינו את החיבור לאסופת המסות בסוציולוגיה של הדת. ההוספה חורגת מן התזה המקורית, שכן החיבור עוסק אך ורק במקורותיה של רוח הקפיטליזם ואין בו זכר לתהליך המתחיל בנבואה היהודית הקדומה ומסתיים בסגפנות התוך-עולמית.
מכאן קביעה ראשונה: האסופה אינה משחזרת את הנוסחים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
