אלימות שוטרים כלפי אזרחים – דו"ח מחקר
כרמלי ושמיר, 2000
ממצאים ומסקנות עיקריות
שימוש השוטרים בכוח כלפי אזרחים הינה תופעה מורכבת המושפעת ממכלול של גורמים, הקשורים בשוטר עצמו, במאפייני האזרח, במאפייני תפקיד השוטר ומשימותיו, המצבים בהם הוא פועל וכדומה. להלן נציג את המשמעויות והמסקנות הנובעות מן המחקר, בחלוקה לפי הגורמים השונים.
השוטר
1. מאפיינים אישיים - לא ניתן היה למצוא במחקר תימוכין לטענה לפיה מספר מסוים של שוטרים, שהם בעלי נטיות אישיות לאלימות, הם האחראים לרבים מאירועי האלימות. בפועל, מספרם של השוטרים שצוברים תלונות רבות הינו נמוך, ולא יכול להסביר שיעור גדול של התלונות המוגשות. נראה ששיטות המיון הנהוגות במשטרה לאיתור שוטרים אלימים וכן הנהלים לטיפול משמעתי בשוטרים אלימים, מצליחים במידה רבה לטפל בתופעת האלימות הנגרמת בשל נטיות אישיות של שוטרים.
2. מאפיינים דמוגרפיים ומקצועיים - בהעדר הגורם האישי שיכול להסביר נתחים משמעותיים מתופעת האלימות, נעשו ניסיונות לאתר משתנים נוספים הקשורים לשוטר שיכולים לאפיין את התופעה. נמצאו מספר אפיונים של השוטר שקיומם תורם לאיתור מקרים רבים של תלונות על שימוש בכוח.
- תפקיד השוטר - רבות מהתלונות נצברות על ידי שוטרים בתפקידי בילוש, סיור וסיור יס"מ.
- גיל וותק במשטרה - למרות סברות רווחות, לא בהכרח השוטרים הצעירים והלא מנוסים הם הצוברים מספר גדול של תלונות על שימוש בכוח, אלא שוטרים בטווח הגילאים 34-25 ושוטרים בעלי ותק של 7-3 שנים....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
