תפיסות של אחריויות חברתיות בהודו ובארה"ב: ציווי מוסרי או בחירה אישית?
Miller et al., 1990
מבוא
ישנם שני מאפיינים של כללים מוסריים: (1) מבוסס על מחויבות אובייקטיבית, התלויה בקונצנזוס חברתי או העדפה אישית. (2) קשור לנושא של חוק חברתי, יותר מאשר ענין הנוגע לאדם. כללים מוסריים שונים ממוסכמה חברתית וגם מבחירה אישית. המאמר מנסה לענות על השאלות הבאות: (א) האם המאפיינים הקודמים חדורים בעניינים מוסריים. (ב) האם יש לזה חשיבות לערך של מי שמקבל את העזרה או לגבי מערכת היחסים עם נותן העזרה, או שניהם. (ג) האם זה מפורש באותה מידה בתרבויות שונות, תתי תרבויות, וקבוצות גיל. לפי התפיסה של קולברג, אחריות חברתית היא נושא מוסרי רק כשמדובר בשמירת הצדק או זכויות הפרט. לפי תיאוריות של פסיכולוגים חברתיים, אנשים מתנהלים על פי נורמות של עזרה או אחריות חברתית. כלומר אנשים צריכים לעזור לאחרים שזקוקים לעזרה, אין תלות ברמת הצורך או באמת הקרבה למגיש העזרה. גישה שלישית מגיעה מגיליגן, שטוענת שעזרה ודאגה לאחר מהווה קוד מוסרי ספציפי. בניגוד לקודים מוסריים אחרים, קוד מוסרי זה מבוסס על רמת הקרבה בין הנזקק למגיד העזרה. קוד מוסרי זה ספציפי לתת-קבוצה מסויימת, תוך דגש על נשים ובנות יותר מאשר על גברים ובנים. לפי מחקרים עדכניים, למרות שאנשים שופטים אחריות אישית ודאגה לפי רגש של מחויבות, הם קשורים גם להחלטה להצגת התנהגות מסוג זה. מחקר עדכני חוצה תרבות על אמריקנים ועל הודים בוגרים מציג נקודת מבט תרבותית בנושא זה. הודים בוגרים תופסים הגשת עזרה ודאגה לאחר כחובה מוסרית, ואמריקנים תופסים אותם כבחירה אישית. הסיבה להבדלים, קשור לדגש שנותנת התרבות שלהם לקודים מוסריים. הודים מייחסים חשיבות למחויבויות חברתיות, ואמריקנים מייחסים חשיבות לזכויות הפרט. עדיין נשארו כמה נושאים לא ברורים, לא נבדקה מידת ההשפעה על מידת הצורך בעזרה או/וגם על רמת הקרבה בין הנזקק למגיש העזרה. בנוסף, לא ברור אם תפיסות האמריקנים לגבי האחריות החברתית מדגישות רק את הזכות לבחירה אישית, או כוללת גם היבטים של מחויבות. המחקר הנוכחי, מדגם של אמריקנים והודים ילדים ובוגרים נשאלו לגבי הגישה שלהם לסיטואציות של עזרה. 2 קבוצות אלה נבחרו להשוואה בגלל השוני בין האמונות התרבותיות שלהם. התרבות האמריקנית נוטה להדגיש אוטונומיה של היחיד וחופש בחירה, הודים נותנים חשיבות לתלות בין אישית ולמחויבות חברתית. הציגו לנבדקים סדרה של תרחישים שבהם אדם מסרב לעזור לנזקק שחווה או מצב מסכן חיים, או צורך בינוני, או צורך מינורי. נכללו גם תרחישי בקרה שלא כוללים צורך בעזרה. נבדק גם הקרבה בין הנותן עזרה לנזקק, (א) הורה לבן צעיר או בת, (ב) חבר טוב, (ג) אדם לא מוכר. לבסוף, בשביל לבדוק אינדקס של רגישות הנבדק לגבי מחויבות חברתית, נכללו שאלות שבדקו האם הנבדק הרגיש שההתנהגות (א) נשלטה על ידי מחויבות אישית מעל החוק, או (ב) שהיא תקנה לגיטימית, או שניהם.
השערות החוקרים
הודים ידרגו אחריות של עזרה לאחר כמחויבות אישית וכתקנה לגיטימית יותר מאשר אמריקנים במצבים של צורך בינוני של חבר וזר ובכל התרחישים של הצורך המינורי. כלומר, במצב של צורך בינוני או מינורי לעזרה בתרחישי עזרה לזר או לחבר הורים יותר מאמריקנים ייטו לסוג התנהגויות של עזרה, כמחויבות אובייקטיבית (היבט האוניברסליות) וכחוק חברתי (היבט הצורך באכיפה). לא יימצאו הבדלים בין תרבותיים במצב של הצורך הקריטי (סכנת חיים) או בצורך הבינוני לגבי תרחישים של הורה לילד. בנוסף, התשובות של ההודים יישארו קבועות לאורך התרחישים, אך אצל האמריקנים זה ישתנה לפי החשיבות העזרה ולפי רמת הקרבה. באופן ספציפי יותר, הודים יראו את התרחישים בעזרה לאחרים כדבר מוסרי. דבר שמדגיש...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
