תיאוריות ההגירה הבין־לאומית: סקירה והערכה
Massey et al., 1993
פתיחה
במהלך 30 השנה האחרונות, תופעת ההגירה התפרצה בכל העולם. בחברות מקבלות הגירה מסורתיות כמו אוסטרליה, קנדה וארצות הברית, כמות ההגירה גדלה והרכבה השתנה בהחלטיות הרחק מאירופה, המקור הגדול מבחינה היסטורית אל עבר אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. בנתיים באירופה, מדינות שבמשך שנים היו שולחות החוצה מהגרים הפכו לחברות מקבלות הגירה. אחרי 1945 כמעט כל המדינות במערב אירופה התחילו למשוך מספרים מהותיים של עובדים מחוץ לארץ, למרות שרובם הגיעו ממזרח אירופה, בסוף שנות השישים הם כבר רובם הגיעו ממדינות מתפתחות באפריקה, אסיה, הקריביים והמזרח התיכון.
עד 1980 אפילו מדינות דרום אירופאיות כמו איטליה, ספרד ופורטוגל, שעד לפני עשור היו שולחות מהגרים לארצות בצפון, החלו מייבאות עובדים מאפריקה, אסיה והמזרח התיכון. באותו זמן יפן, עם קצב הילודה הנמוך, עם אוכלוסייה מבוגרת וסטנדרטים גבוהים למחייה מצאה עצמה מקבלת מהגרים ממדינות עניות באסיה ואפילו בדרום אמריקה כדי לספק את צרכי העבודה שלה.
רוב מדינות העולם המתפתחות הפכו מגוונות עם חברות מולטי-אתניות ואלה שעוד לא הגיעו לשלב הזה נעות בהחלטיות לכיוון זה. הדחיפות של הגירה בינלאומית כמבנה בסיסי של כמעט כל הארצות המתועשות מעידה על הכוח והעקביות של הכוחות המוסתרים.
עדיין היכולת התיאורטית הבסיסית להבין כוחות אלה נשארה חלשה. ה"בום" שלאחרונה בהגירה לקח תחת הפתעה אזרחים, עובדי ציבור ודמוגרפים. כשזה מגיע להגירה בינלאומית החשיבה הפופולארית נשארת שקועה בבוץ של המאה ה-19 מבחינת תפיסה, מודלים והשערות.
כרגע, אין תיאוריה בודדת של הגירה בינלאומית, רק סט של תיאוריות שהתפתחו בהרחבה, אחת בבידוד מהשנייה, אשר לעיתים אך לא תמיד, מחולקות באופן דיספלינרי על ידי גבולות.
לעומת זאת, ניתן להסיק מתבניות ו"טרנדים" נוכחיים בהגירה, כי הבנה מלאה עכשווית של תהליכים שמאופיינים בנדידה לא יושגו על ידי הסתמכות על כלים דיספלנריים בלבד או התמקדות ברמה יחידה של ניתוח. נהפוכו, הם מורכבים, בעלי פנים רבות ולכן נדרשת תיאוריה מתוחכמת שתאגד מגוון רחב של פרספקטיבות, רמות והשערות.
מטרת המאמר היא להסביר ולעשות אינטגרציה בין התיאוריות הזמניות שיש על הגירה בינלאומית. נתחיל במודלים שמתארים את חניכת התנועה הבינלאומית ואז נשקול תיאוריות שמנסות להסביר מדוע זרימת אוכלוסייה טרנס לאומית ממשיכה לאורך הזמן והמרחב.
במקום להעדיף תיאוריה אחת על פני השנייה אפריורית אנחנו כל מודל תחת הביטויים שלו כדי לשלול הנחות מפתח והיפותזות. רק אחרי שכל תיאוריה תבחן באופן נפרד נשווה ונסתור בין המסגרות השונות כדי לגלות חוסר הסכמה לוגי ואי הסכמות מהותיות. תחת התרגיל הזה אנחנו מחפשים לספק בסיס להערכה של המודלים באופן אמפירי, ולהניח בסיס לעבודה כדי לנסות לבנות תיאוריה מדויקת ומקיפה בנוגע להגירה בינלאומית במאה העשרים ואחת.
חניכת ההגירה הבינלאומית
מגוון רחב של מודלים תיאורטיים הוצע בניסיון להסביר למה התחילה הגירה בינלאומית. למרות שהתיאוריות השונות מחפשות בסופו של דבר להסביר את אתו הדבר, הן מביאות רעיונות, השערות ומסגרות התייחסות שונות באופן רדיקלי זה מזה.
כלכלנים ניאו קלאסיים מתמקדים בהבדל במשכורות ובתנאי העבודה בין מדינות ועל מחירה של הגירה. למעשה בכלליות תופס את תנועה ההגירה כהחלטה של האינדוודואל במטרה למקסם את ההכנסה. "הכלכלה החדשה של הגירה" מחשיבה תנאים במספר רב של שווקים, לא רק שווקי עבודה. התיאוריה רואה את ההגירה כמשק בית שההחלטות בו נלקחות תוך סיכון מינימאלי להכנסת המשפחה או על מנת להתגבר על הון שנכפה על משפחה שמייצרת באופן אקטיבי. תיאורית משק העבודה הדואלי ותיאורית מערך העולם באופן כללי מתעלמות מתהליכי החלטות שנעשים ברמת המיקרו. במקום זה הן מתמקדות בתהליכים שפועלים ברמות גבוהות יותר של הצטברות.
הראשונים מקשרים הגירה לדרישות המבניות של כלכלת תעשייה מודרנית ואילו האחרונים רואים הגירה כהמשך טבעי של כלכלה גלובאלית וחדירת שווקים לאורך גבולות בינלאומיים.
בהתחשב העובדה שתיאוריות מפרשות בעזרת מושגים תהליכים סיבתיים ברמות כל כך שונות של ניתוח- האינדווידואל, משק הבית, האומה, הבינלאומי- לא ניתן להניח מכך שהן חייבות להיות בלתי מתאימות לחלוטין. לדוגמא, ייתכן כי האינדוודואל ינהג על מנת למקסם את ההכנסה שלו בעוד שמשפחתו תדאג לסיכונים מינימאליים והקונטקסט שבו שתי ההחלטות נלקחות מעוצב על ידי כוחות מבניים שפועלים ברמות של האומה והבינלאומי.
לא רק זאת, המודלים השונים משקפים אובייקטים, התמקדויות ואינטרסים שונים למחקר, ודרכים שונות לארגן מחדש נושא מסובך מאוד לחלקים אנליטיים מובנים.
הכוונה היא גם לתת בסיס יציב לשפוט את הדרישות הקונסיסטנטיות וההיגיון הלוגי שלהן, הצעות, השערות וההיפותזה של כל תיאוריה באופן בהיר ומובן.
כלכלה ניאו קלאסית: תיאוריה ברמת המאקרו
התיאוריה העתיקה והידועה ביותר להגירה בינלאומית. פותחה במקור כדי להסביר הגירת עבודה בתהליך של התפתחות כלכלית. לפי תיאוריה זו והרחבותיה השונות, נגרמת על ידי הבדלים גיאוגרפיים בביקוש וההיצע של כוח עבודה.
ההגירה הבינלאומית של עובדים נגרמת מהבדלים בגובה המשכורות במדינות שונות. מהגרים עוברים למדינות בעלות שכר גבוה יותר; מדובר פה בגלגל של עקומת ביקוש והיצע, כשמגיעים יותר עובדים המשכורות יורדות וכשיש צורך ביותר עובדים במדינות שהיגר מהן כוח העבודה השכר עולה שם. מחיקת ההבדלים במשכורות תוביל להפסקתה של תנועת מהגרי עבודה וההגירה לא תקרה בהיעדר הבדלים אלה.
זרם בינלאומי של הון אנושי – כלומר, עובדים בעלי הכשרה – מתרחשת כתגובה להבדלים בשיעור החזרה להון אנושי, מה שיכול להיות שונה משיעור המשכורות באופן כללי, מה שמכניע דפוס ברור של הגירה, שיכול להיות הפוך לזה של העובדים שללא הכשרה מקצועית. אנשים שיש להם כישורים מיוחדים עוברים למדינות שחסרים שם הכישורים האלה כדי להרוויח על הכישורים שלהם הון גדול יותר.
שוקי עבודה הם בראש ובראשונה מנגנון שעל ידיהם זרם בינלאומי של כוח עבודה נגרם. לסוגים אחרים של שווקים אין אפקט כה חשוב על הגירה בינלאומית. הדרך של ממשלות לשלוט על זרמי הגירה היא לווסת או להשפיע על שווקי עבודה דרך לשלוח או לקבל מהגרים. הגישה המאקרו-כלכלית סיפקה בסיס אינטלקטואלי להרבה משטרי הגירה.
כלכלה ניאו קלאסית- תיאוריה ברמת המיקרו
מודל של בחירה אינדוודואלית. אינדוודואלים מחליטים בצורה רציונאלית להגר בשל חישובי רווח והפסד. הגירה בינלאומית נתפסת כצורה של השקעה בהון אנושי.
תנועה בינלאומית נובעת מהבדלים בינלאומיים גם מגובה המשכורת וגם משיעורי אבטלה, שהתוצאה שלהם היא החלטה משוערת ביחס לרווח. זאת בניגוד למודל הקודם ששם הניחו תעסוקה מלאה ולא התייחסו לאבטלה.
קיים יחס בסיכוי של מעבר של הון אנושי שמתאפיין בסיכויי ההעסקה במדינה שאליה עוברים באופן יחסי למדינה שממנה מגיעים מלכתחילה (חינוך, ניסיון, אימון, שפה, כישורים). אלה יגבירו את הסיכוי למעבר על גבי דברים אחרים שנשקלים באופן שווה. במילים נורמאליות: אנשים בוחרים לעבור למקום שבו ישנו הסיכוי הגדול ביותר שלהם להיות פרודוקטיביים, בהינתן הכישורים שלהם. לפני שהם הולכים לנסות למצוא את המשכורת הגבוהה ביותר שהם יכולים להשיג הם לוקחים בחשבון השקעות מסוימות שכוללות את המחיר הפיזי של הנסיעה, המחיר של תחזוקה בזמן המעבר ובזמן שמחפשים עבודה, המאמץ הכרוך בלמידת שפה חדשה ותרבות חדשה, הקושי שכרוך בהסתגלות למקום עבודה חדש וכיוצא בזה.
מאפיינים אינדווידואלים, מצב חברתי או טכנולוגיה שמוזילה את מחירי ההגירה משפרת את רשת הביטחון למהגרים ולפי כך, מעלה את ההסתברות לתנועה הגירה בינלאומית. אינדוודואלים באותה הארץ יכולים להציג נטיות שונות ביחס להגירה. צבירת שטפי הגירה בין מדינות היא פשוט סכום של אינדוודואלים שעוברים כדי להבטיח לעצמם בסיס אישי של טובות כספיות מבחינה כלכלית.
הגירה בינלאומית אינה מתרחשת בהיעדר הבדלים בין שיעורי רווחים או שיעורי תעסוקה בין מדינות. הגירה מתרחשת עד שהרווח שמצפים לו (התוצר של הרווח ושל שיעורי התעסוקה) מתאזן באופן בינלאומי (המחיר של המעבר נטו) ותנועת ההגירה אינה מפסיקה עד שהתוצר מתאזן. במילים פשוטות: הגירה לא מתרחשת כשאין הבדלים בין מדינות- היא מתרחשת כשיש הבדלים בין מדינות ואז יש סיבה כלכלית לעבור.
גודל ההפרש במונחים של הרווח שבסופו של דבר האדם יעשה קובע את גודל הזרם של ההגירה הבינלאומית בין מדינות: אם הסיכוי שאני אחזיר לעצמי את הרווחים שהוצאתי על המעבר הסיכוי שאני אהגר יותר גדול. החלטות בנושא הגירה נובעות בין חוסר המשכיות וחוסר איזון בין שווקי עבודה. שווקים אחרים לא משפיעים באופן ישיר על ההחלטה להגר.
אם המצב במדינה אליה רוצים להגר אטרקטיבי מבחינה פסיכולוגית למהגרים פוטנציאליים, מחיר ההגירה יכול להיות שלילי. במקרה כזה שכר שלילי דיפרנציאלי יכול להיות הכרחי כדי לעצור הגירה בין מדינות.
ממשלות שולטות בהגירה בעיקר דרך מדיניות שמפיקה את הרווח הצפוי בין מדינות מקבלות או שולחות. לדוגמא: מדינות שמנסות להוריד את הסבירות להעסקה או להעלות את הסיכון באי העסקה באזור המיועד שיהגרו אליו (דרך סנקציות על עובדים), מדינות שמנסות להעלות את ההכנסה למקומיים (דרך תוכניות התפתחות ארוכות טווח לוותיקים) או כאלה שמכוונות להעלות את המחיר (פסיכולוגי וגם פיזי) של ההגירה. בקיצור, מדינות יכולות להפעיל מדיניות שתווסת את ההגירה לכיוון שהן מעוניינות בו.
תיאורית הכלכלה החדשה של הגירה
זו קוראת תיגר על הרבה מההנחות והמסקנות של תיאוריות הכלכלה הניאו קלאסיות. תובנת מפתח בגישה זו היא החלטות לגבי הגירה לא נעשות על ידי אינדוודואלים מבודדים אלא על ידי יחידות גדולות יותר של אנשים שקשורים ביניהם כמו משקי בית ומשפחות. האנשים פועלים קולקטיבית לא רק במטרה למקסם הכנסה צפויה אלא גם כדי למזער סיכונים והפסדים במגוון של שווקים, חוץ מאלו הקשורים בעבודה.
בהיעדר הסדר ציבורי מתאים או ביטוח אישי ותוכניות קרדיט, כישלון של שווקים יוצר לחץ גדול על הגירה בינלאומית, כפי שנראה בדוגמאות הבאות:
שוק ביטוח יבולים. כשבתי משק שמים את חסכונותיהם על יבול הם לוקחים בחשבון שיש תקופת המתנה עד שהיבול יצמח. זמן הביניים יכול להשאיר את המשפחות במצב קשה. יש משפחות שהדרך שלהן להבטיח עמידה טובה בזמן זה שולחות חברי משפחה לעבוד בחוץ לארץ כדי ליצור תוכנית ביטוח אישית למקרה והיבול לא יצלח או שיספגו כישלון.
שווקים עתידיים. כשמשפחה מייצרת יבול היא מניחה שהוא יכול להימכר במחיר שיקיים או אפילו ישפר את איכות החיים של בני המשפחה. אבל ישנו סיכוי שהמחיר ייפול מתחת לרמה הגיונית וישאיר את המשפחה במצב קשה. ניהול סיכון המחירים נעשה בשווקים עתידיים ומאפשר לחלק מהחקלאים למכור חלק מהתוצרת שלהם מראש במחיר מובטח. עניין זה יכול לא לצלוח מכל מיני סיבות, הגירה מציעה מכניזם שבו משפחות חקלאיות יכולות להבטיח לעצמן כסף כנגד סיכונים בהכנסה מתנודה במחירי היבול.
ביטוח אבטלה. הרבה משפחות, לא רק חקלאית תלויות בשכר שמרוויחים חלק מבני המשפחה העובדים. אם מישהו מהם נפצע ולא יכול לעבוד חיי כל המשפחה עלולים להיות בסכנה (במדינות שאינן מדינות רווחה). יש ביטוח בזה ששולחים חלק מבני המשפחה לעבוד בחוץ לארץ. יתרה מכך, הגירה ממלאת את פונקצית הביטוח הזו בין אם אכן קרה אסון או לא.
שווקי הון. משפחות שרוצות להגיד את הנכסים שלהן או להשקיע בחינוך והכשרה של מי מבני הבית לעיתים לא יכולות לעשות זאת משום שיחסר להן ההון שצריך להשקיע על מנת להניב יותר רווחים. לעיתים נסיעה לעבוד בחוץ לארץ יכולה לספק הון שכזה.
משפחות, משקי בית או יחידות אחרות שמוגדרות תרבותית והן מייצרות וצורכות הן יחידות מתאימות לניתוח תופעת ההגירה, ולא אינדוודואלים אוטונומיים.
משכורות דיפרנציאליות אינן תנאי הכרחי על מנת שהגירה בינלאומית תתרחש. למשקי בית יכולים להיות תמריצים חזקים לגוון סיכונים דרך תנועה טרנס-עולמית, למרות היעדר במשכורות דיפרנציאליות.
הגירה בינלאומית והעסקה מקומית או תפוקה מקומית הן באופן הדדי עם אפשרויות אקסקלוסיביות. אכן, ישנם תמריצים חזקים למשקי בית להתעסק גם בהגירה וגם בפעילויות מקומיות. למעשה, עלייה בפעולות כלכליות מקומיות בחזרה יכולה להעלות את האטרקטיביות של הגירה כאמצעי להתגבר על סיכונים מתוך אילוץ בלהשקיע בפעילויות כאלה. לכן התפתחות כלכלית דרך שליחה לאזורים נזקקים אינה מפחיתה את הלחץ על הגירה בינלאומית.
תנועת הגירה בינלאומית לא בהכרח נעצרת כשמשכורות דיפרנציאליות נמחקות לאורך גבולות בינלאומיים....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
