שלב המראה כמעצב את פונקציית האני כפי שהיא מופיעה בניסיון הפסיכואנליטי
Lacan, 1949
על פי לאקאן, תחושת הזהות הראשונית של האדם מושתתת על בבואה אשלייתית של עצמו. בבואה זו היא בבואה מלאה, רציפה ושלמה יותר ממנו, והיא עומדת בסתירה לתחושותיו הפנימיות שאינן שלמות ורציפות. בגיל חצי שנה עד שנה וחצי עדיין לא מתפתחת הקואורדינציה המוטורית, ולכן הילד תופס את גופו כחלקים נפרדים. באותו שלב, חוש הראייה שלו מפותח יותר משאר החושים. לכן, כאשר אותו ילד מגלה בהשתקפות דמותו במראה את הצורה הטוטלית של הגוף, הוא רואה דרך השתקפות זו את הבשלת כוחו של הסובייקט. אולם הוא רואה זאת במעין מחזה תעתועים, כיוון שהשלמות הזאת מוגשת לו רק בחיצוניות, שהיא יותר מעצבת מאשר מעוצבת על ידי הסובייקט. יש לציין, שלא מדובר בהכרח בהתבוננות במראה, התפיסה של הטוטליות של הגוף יכולה להגיע גם דרך השתקפות בדמויות הסובבות את...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
