שכן טוב הוא שכן מת
Žižek, 2002
המפגש הבלתי אפשרי עם האחר האמיתי
בערב נובמבר 1942, כשרכבתו המיוחדת של היטלר נסעה בתוריגיה, היא עצרה לצד רכבת פצועים. החיילים הפצועים הציצו לתוך קרון האוכל המואר, שם ישב היטלר שקוע בשיחה. כאשר הרגיש בהם, הורה בכעס לסגור את הווילונות, ודחף את החיילים חזרה לחשכת עולמם הקר. הסצנה הזו ממחישה את פרדוקס המפגש עם האחר האמיתי: כל צד חווה את מה שראה מעבר לזכוכית כמין הזיה, ואילו מגע אמיתי ממשי היה בלתי נסבל.
השאלה כיצד ניתן לחצות את המחסום הזה ולהגיע אל האחר האמיתי עומדת במרכז הדיון. קיימת מסורת ספרותית ארוכה המפארת את המפגש פנים אל פנים עם אויב, כדוגמת כתביו של ארנסט יינגר על קרבות התעלות, שבהם המסתורין של השותפות בדם מהווה לגיטימציה רוחנית מזויפת לאלימות. צעד אחד קדימה ניתן לראות בסצנת הכינור של מיכאיל גולדשטיין בקרב על סטלינגרד: הכנר ניגן לחיילים ומהצד הגרמני נשמעה בקשה לנגן עוד באך. אך הניגון לא מנע את חידוש הקרב, ואפשר שדווקא משום שהיה נשגב ועמוק מדי, לא הצליח לחולל שינוי אמיתי.
הדרך דרך השטות וה"ג'וסנס" הגס
מה שנדרש, לעתים, הוא דווקא...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
