שימוש בטיפול התקשרות משפחתי נרטיבי לריפוי פצעי תאומוּת: תיאור מקרה של נער בן 11
Lander, 2008
תקציר
מאמר זה מתאר את השימוש בטיפול התקשרות משפחתי נרטיבי עם ילד בן 11 שחווה בעיות התנהגותיות והתפתחותיות משמעותיות שנובעות מחווייתו כתאום זהה וחווית הורות כושלת. מודל טיפולי חדשני זה הוכח ככלי שימושי לשינוי הנרטיב העצמי הפגום של הילד, וכתוצאה מכך לתפקוד משופר. האלמנט הקריטי של סכמת העבודה המחודשת הזו היא תפיסת העצמי כמכלול, הולם, ראוי ומוערך. טיפול התקשרות משפחתי נרטיבי מתואר כיעיל להגברת קשיבות ההורים למצב הפנימי של הילד וחיזוק קשר הורה-ילד. מחקר זה מדגיש את האתגרים ההתפתחותיים הייחודיים העומדים בפני תאומים צעירים ואת המורכבות הקשורה לתפקיד ההורים.
מבוא
טיפול התקשרות משפחתי נרטיבי מאתגר את הדעה הרווחת כי ילדים מגיבים בחיוב כשהם לא נחשפים להתעללות והזנחה. הטיפול מכיר בצורך של שינוי מקביל בעולמו הפנימי של הילד, ובמיוחד באופן שבו הילד רואה את עצמו, בכדי לקדם את דרכו ההתפתחותית. טענה זו נתמכת בהכרה הגוברת של השפעת סכמה קוגניטיבית זו על תפקוד ילדים, המתפתחת מתוך חוויות מוקדמות עם מטפליהם, ומתפקדת כמערכת ציפיות עבור הילד לכיצד עליו לנהוג ואיזו תגובה יקבל על כך מאחרים. רכישת מודלים חיוביים למודלים פנימיים מאפשרת לילדים ליזום ולפרש את חוויות החיים באופן שיקדם בניית פתרונות וצמיחה אישית. טיפול התקשרות משפחתי נרטיבי מדגיש כיצד יכולתו של הילד לבנות נרטיב עצמי קוהרנטי, תלוי באופי הקשר הרגשי עם המטפלים העיקריים שלו. קשר מספק מאפשר דיאלוג רפלקטיבי שמקדם את חוסנו של הילד. בהעדר הכוונה ותקשורת הולמת של ההורים, נרטיבי החיים המתפתחים נוטים להיות לא מובנים וכאוטיים. בהוקרה לחשיבות של ההתקשרות בגיבוש הסכימה הקוגניטיבית של הילד, טיפול התקשרות משפחתי נרטיבי, מבוסס על תפיסת ההתקשרות הראשונית של בולבי, ומודלים של עבודה פנימית שהוצגו על ידי אינסוורת ועמיתיה, ביצירת דפוסי ההתקשרות שלהם. הדגש בטיפול על חניכה בין הורים לילד משקף מקורות בפסיכולוגיה עצמית.
טיפול התקשרות משפחתי נרטיבי מדגיש את האפשרות לשכתב נרטיבים מוקדמים בהקשר של חידוש היחסים בין הילד לבין מטפליו. גורם חשוב בקביעה האם השיקוף הטרנספורמטיבי על העצמי אכן מתרחש, תלוי באם האדם שמציע את הנרטיב החלופי מוערך על ידי המטופל. טענה מרכזית של טיפול נרטיבי משפחתי היא שהניסיון של נרטיב טיפולי עשוי להשפיע באופן מהותי על מצבו המקורי של הילד, כשההתנסות בחדר הטיפולים משחזרת אלמנטים מילדותו המוקדמת ובכך עשויה לרפא את ההשלכות השליליות של ההתעללות המוקדמת. מאחר שהניסיון המקורי כרוך בהתעללות של הילד על ידי מטפל ראשוני, כל חוויה רפורמטיבית משמעותית המביאה לנרטיב מחודש מחייבת מעורבות פעילה של דמויות ההורים.
בשלב ההפעלה הראשוני המטפל הנרטיבי מעורר את הידע הסמוי של ההורים על מחשבותיו של הילד, רגשותיו וכוונותיו. כאשר ההורים יכולים להבין את המרכיבים האינטימיים של מודל העבודה הפנימי של הילד, המבטא את ההתנהגויות הבעייתיות שלו, אז נבנים נרטיבים לריפוי. הצגת הנרטיבים על ידי ההורים שעלולים לערער על המודל עבודה הפנימי הלקוי של הילד וגם לשפר את הקשר בין הורה- ילד, נעשה בדרך כלל בחדר עם כסאות נדנדה. חיבוקים הוריים מתווספים לתוכן המילולי המאשר של הנרטיבים. ישנם ארבעה סוגים של נרטיבים המהווים חווית ריפוי תרפויטית.
תביעת הנרטיב מתקשר את זכאותו של הילד להיות מבוקש, אהוב ומטופח על ידי הוריו ומעביר את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שיוצגו לילד, במצב האידיאלי. מערכת ההתקשרות מופעלת וההורה משוחרר להתבטא כהורה באופן סמלי בצורה "טובה מספיק". הנרטיב ההתפתחותי מעביר לילד את גילו הטיפוסי הקשור להתנהגות פרו-סוציאלית ומקשרת אותו להתקשרות ההורים. נרטיב הטראומה מתמקד בריפוי ההיסטוריה האמתית של הילד המאתגרת מסקנות הרסניות המרכיבות את מודל העבודה השלילי של הילד. הוא מסופר דרך סיפור של אדם שלישי עם גיבור אשר "פעם" חווה אתגרים מוקדמים בחיים, דומים לאלה של הילד. נרטיב הילד המוצלח הוא נרטיב מובנה שנועד לסייע לילד לנווט את המכשולים של חיי היומיום שלו. קו העלילה המשותף הוא הילד שעומד באתגר משמעותי, אך הוא שורד ומשיג תוצאה חיובית.
עמדת המחבר היא שהטכניקות והנהלים של טיפול התקשרות משפחתי נרטיבי, ובמיוחד של ארבעת סוגי הנרטיבים, עשויים לתרום לעבודה קלינית עם ילדים, בנוסף לאלו שסבלו מהתעללות חמורה ומתגוררים מחוץ לבית. מאי עצמה (2005) הרחיבה את עבודתה הראשונית כדי לכלול בני נוער וילדים במשפחותיהם הביולוגיות. הטענה במחקר זה היא כי טיפול משפחתי נרטיבי יכול להיות יעיל מאוד עם אוכלוסיית תאומים ילדים אשר הניסיון ההתפתחותי בתוך ההקשר המשפחתי עשויים להיות עם אתגרים רבים וכישלונות, אשר רבים מהם עשויים להיות קשורים לחוסר חניכה והקשר בין תאומים והוריהם.
ההערכה היא כי יש 125 מיליון תאומים ושלישיות בעולם, מתוכם כ -10 מיליון תאומים זהים. ישנן חמש וריאציות של תאומות שיכולות להתרחש. שלושת הנפוצות ביותר: (1) תאומים של זכר ונקבה, המהווים כ -40% מכלל התאומים; (2) תאומות אחיות נקבות; ו (3) תאומים אחים זכריים. שתי הווריאציות הנוספות לתאומים זהים: (1) תאומות זהות נקבות; ו (2) ופחות נפוץ, תאומים זהים זכרים. לתאומים זהים או לא זהים, כמו לכל סוגי אחים אחרים, יש הסתברות קטנה מאוד לפרופיל כרומוזום זהה. תאומים זהים דומים זה לזה מבחינה גנטית ודומים להפליא, שונים רק בפרטים פיזיים קטנים כמו טביעות אצבעות.
תאומים, זהים במיוחד, עשויים להפגין בעיות פסיכו-סוציאליות משמעותיות הקשורות לעיתים קרובות לגישה ההורית ולנוהלי גידול הילדים, שהבולטת ביותר בהבדלים השיטתיים של ההורים, סביק (1980), מתייחסת לאופי המאתגר של מצב התאומים הייחודי של הילדות המוקדמת. ונדל ועמיתיו (1998) מתארים את הסביבה ההתפתחותית העומדת בפני תאומים צעירים המהווה מרכיב סיכון משמעותי. סיכון זה עשוי לעיתים להיות פיזי. תאומים נוטים יותר להיוולד בטרם עת ולהיות קטנים יותר במשקל הלידה מאשר תינוקות יחידים. דגש לסיכונים התפתחותיים, קשור לגורמים פסיכו-חברתיים המקשים על הגדרת זהות נפרדת, הבחנה בין העצמי והיווצרות גבולות עצמיים בטוחים. זה עשוי להיות קשור למורכבות של פיתוח מערכת יחסים עם אימא שעסוקה בטיפול בשני בני אותו גיל. טיפול קסטודיאלי של תאומים עשוי להיות לעתים קרובות מלחיץ ומעייף לאימהות עם רגעים אינטימיים מעטים לכל ילד בנפרד. הניסיון של האם בטיפול וחווייתו של הילד להיות מטופל משתנים. באינטראקציות עם אמהות, התאומים הצעירים חווים גירעונות משמעותיים מתשומת לב מתמשכת ב: זמן משחק הדדי, הפגנת חיבה, תדירות התקשורת, מורכבות שפה ומשמעת המבוססת על היגיון. קשיים בהגדרת הזהות הנפרדת עשויים להיות קשורים גם לגורמים הטבועים בקשר המשותף של תאומים ובמורכבות ההפרדה בין התאום המשותף. תאומים צעירים לעתים קרובות חווים את אותה הסביבה. הם בדרך כלל חיים באותו בית, הולכים לאותו בית ספר וחבריהם משותפים. הם מתלבשים אותו דבר לעתים קרובות. התאומים עשויים להשתמש בדיאלקט מיוחד בינם לבין עצמם שאינם מובנים על ידי אחרים, כולל בני משפחה. בגיל בית ספר יסודי תאומים לעתים קרובות משתמשים בזה כדמויות ההתקשרות. הם עשויים לתפקד כדמויות הביטחון הראשיות זה לזה, מגנים ומסייעים לתאום השני בהסתגלותו למצבים חדשים. הם מסוגלים להרגיע אחד השני בעת מצוקה על ידי מתן תמיכה רגשית משמעותית, כאשר אחרים אינם יכולים. לעתים קרובות הם יכולים לספק זה לזה קרבה בסיסית שעשויה לפצות באופן חלקי לפחות על כישלון האובייקט העצמי של ההורים. הקשר ההדוק בין תאומים עשוי לעזור לפצות על תשומת לב מופחתת מצד האם. חלק מההורים עשויים לעודד באופן פעיל תאום אחד כתחליף הורה עבור האחר. ההיבטים השליליים הקשורים לקרבה של תאומים והתקשרות כוללים קשיי דיבור והבעה, סוציאליזציה מוגבלת עם עמיתים,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
