שיטת דלפי לחיזוי
Weaver, 1971
מבוא
בתחום החינוך, עובר זמן רב בין ביצוע החלטה לגבי המדיניות לבין מדידת השפעתה, כלומר, לא תמיד ניתן למדוד את ההשקעה בחינוך בטווח המיידי. יתרה מכך, בזמן שבין החלטה לגבי המדיניות ועד שניתן לצפות בשינוי עשויים להתרחש שינויים נוספים בתנאים הסביבתיים. בחירות חינוכיות עכשוויות משפיעות גם בטווח המיידי ויש להן גם השלכות ארוכות טווח, אך למרות זאת בחשיבה החינוכית שולטת מחשבה לטווח קצר בלבד. מצב זה מביא לשני מסקנות מרכזיות: הראשונה היא שהמחשבה החינוכית צריכה להתייחס יותר לעתיד מאשר מה שמתקיים כיום. שנית, גורמים שכיום נלקחים בחשבון בקבלת החלטות חינוכיות, עשויים להיות פחות משמעותיים בטווח הארוך.
השאלה המרכזית במאמר הנוכחי היא: "על בסיס מה יכולים אנשי חינוך לבחור כלים לתחזיות עתידיות?". קיימים כיום כלים דמוי-מדעיים (quasi-scientific) שמרכיבים את ערכת התחזית למתכנני מדיניות עתידית בחינוך. מתודולוגיות אלה צריכות להישקל ביחד עם הבנה רציונאלית של התהליכים שמסייעים לפיתוח תחזיות אלה. על מנת להעריך שיטות תחזית עתידיות באופן אפקטיבי, יש למצוא דרך להעריך את הסבירות (plausibility) של תחזית מסוימת, כלומר שהתחזית תכלול הסבר איכותי לגבי האופן שבו היא נוצרה. המצב העתידי שאותו חוזה התחזית לא צריך להיבחן על בסיס האמיתות שלו (האם הוא באמת התקיים), אלא על בסיס ההיגיון של הטיעונים וההסברים שעל פיהם נוצרה התחזית, כלומר לכלול הסברים, הנחות וביסוס.
מהי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
