קוריאנים ביפן

קוריאנים ביפן
Ryang, 2005

מיקום
הקוריאנים נמצאים בכלל המחוזות, בעיקר באזורים עירוניים כמו טוקיו ואוסאקה. מרבית הקוריאנים החיים ביפן מורכבים מדור ראשון של מהגרים קולוניאליים. קוריאה הייתה תחת שלטון קולוניאלי יפני החל מ1910 עד 1945. מהגרים מוקדמים יותר היו סטודנטים ועובדים עונתיים. קוריאנים ביפן ב1911 – 2527.
ב-1921 – 38,651 קוריאנים. ב-1931 היו 311,247 קוריאנים ביפן. החל מ1939 הממשלה היפנית החלה לגייס בכוח כוח עבודה קוריאני למכרות וללוקיישנים תעשייתיים אחרים לטובתה של יפן. זה העלה בצורה דרסטית את מספר הקוריאנים ביפן לטוטאל של 1,469,230 ב-1941 ו ל- 1,936,843 ב-1944. גברים קוריאנים בקולוניה הפכו זכאיים לגיוס. זה היה באותו הזמן ש מאות של נשים קוריאניות גויסו לעבוד כשפחות מין עבור הצבא היפני. כאשר המלחמה הסתיימה היו ביפן כ-2.4 מיליון קוריאנים.
בסוף התקופה הקולוניאלית. מסות של קוריאנים חזרו לקוריאה – החזרה הזו לוותה בקשיים מרובים – העידר עזרה מצד הממשלה היפנית והגבלה במזומן שהיה ניתן להעביר מיפן. יפן הייתה תחת שליטת ארצות הברית והרשויות בארהב היו מודאגות מאובדן הון בפעולת השבת הנתינים הקולוניאלים לשעבר. אף על פי כן, ההתלהבות לשוב הביתה מצד הקוריאנים הייתה חזקה ולכן בשנת 1948 מס' הקוריאנים ביפן ירד ל588,170.
סיום מלחמת העולם השניה הייתה בעצם ההתחלה של מלחמה אחרת, יותר מסובכת – המלחמה הקרה. ב 1945 קוריאה חולקה לצפון ודרום – עם עזרתן המילירטית והכלכלית של רוסיה וארה''ב בהתאמה.
עד 1948 הוקמו שני משטרים נפרדים – כאשר כל אחד מהם הכריז על הכוונה לבנות אומה שהתנגדה לחלוטין למחצית השנייה של חצי האי הקוריאני. האנטיגוניזם הגיע לשיאו במלחמת אזרחים עקובה מדם שנמשכה בין 1950 עד 1953. עם תום מלחמת קוריאה, מה שהיה נראה כאמצעי חלוקה זמן – הפך ליותר ויותר קבוע על רקע העימות של המלחמה הקרה וזכרונות הזוועות שבוצעו ע''י שני הצדדים במהלך הסכסוך.
הקוריאנים ביפן שיקפו לגמרי את החלוקה במולדת. כאשר הם מחולקים בצורה מוחלטת לתומכי המשטר הצפוני ותומכי המשטר הדרומי- הקבוצות התעמתו זו עם זו באמצעות טענות מעורערות על אמיתות לאומית ולגיטימציה פוליטית. אולם – חלוקה זו לא התבססה על מקור אזורי. מרבית עולי הדור הראשונים הגיעו במקור מפרובינציות שהשתייכו למשטר הדרומי. עם זאת, הפופולריות של האידאולוגיה השמאלית בכלל ושל הקומוניזם בפרט בשנים שלאחר סיום המלחמה ביפן השפיעו גם על הקוריאנים. עם אמצעי הליברל הראשוניים של הכיבוש, כולל חנינה של אסירים פוליטיים שנכלאו בתקופת המלחמה לפני כן, שוחררו הקומוניסטים הקוריאנים מהכלא. הם היו למעשה, ידועים כלוחמים אנטי יפניים יותר מאשר קומוניסטים ובדררך זו הצליחו להבטיח תמיכה עצומה במשטר הצפוני. הקוריאנים ביפן היו הרבה יותר יסודיים מהקומוניסטים. עבורם (הגולים הלאומיים האלה) המחצית הדרומית תחת ממשלת הצבא האמריקאי נראתה כאוטית ומאכזבת. צבא ארצות הברית בדרום קוריאה לא היה מסוגל לסמוך על ההנהגה הילידית, ואילו שמר על כנו את המבנה הפוליטי כלכלי הקולוניאלי – מה שגרם לטינה רבה בדרום. לעומת זאת, בצפון הסובייטית היו מיומנים בהצבת מנהיגים ילידים בחזית. לפחות בתחילה, נמצאה בצפון קואליציה של אמונות פוליטיות- דתיות מגוונות, הכוללת מנהיגים שונים.
קים סונג השני היה דמות כזו. לוחם הגרילה האגדי האנטי יפני, בן 33 הצליח לעלות למנהיגות הבכירה על ידי הדגשת ההיסטוריה האישית שלו למנהיגות הבכירה על ידי הדגשת ההיסטוריה האישית שלו שמעולם לא נתפס ע''י השלטונות היפניים וגם באמצעות טענת אנרגיית הנעורים שלו. הפופולריות של הצפון שהובלה ע''י קים הייתה חזקה בקרב הקוריאנים ביפן אשר ראו במשטר זה אותנטי, לעומת השלטון הדרומי תחת שלטון סינגמןיי שהיה תומך ארה''ב ונשוי לאשה זרה. הפרעות סוציו אקונומיות חוזרות בדרום, מלוות לעיתים קרובות בדיכוי אלים וקטלני על ידי צבא ארה''ב, דחפו יותר את הדרומיים המקוריים שנותרו ביפן לעבר תמיכה במשטר הצפוני.
תומכי המשטר הצפוני היו ביפן ארגון מבוסס המונים. ליגת הקוריאנים שנוסדה ב1945 – ידועה בתור זו שנלחמה על זכויותיהם של הקוריאנים מול רשויות הכיבוש בממשלת יפן. תמיכתו הגלויה במשטר הצפון הפכה לבעיה קשה עבור המשטר האמריקאי ובשנת 1949 הוחרמו רכושו וחסכונות המזומנים – הבניינים שלו נסגרו ואנשיו המובילים נעצרו או הסתתרו. לפני כן, בשנת 1948 – דיכאו צבא ארה''ב באלימות את המפגינים הקוריאנים באוסאקה וקובה שיצאו לרחובות בדרישה להמשיך את הוראת השפה והתרבות הקוריאנית בבתי הספר המנוהלים ע''י ליגת קוריאה.
בשנת 1955, כדי להימנע מעימות אלים עם השלטונות, ארגנו השמאלנים הקוריאנים מחדש את ארגונם כהתאחדות הכללית של תושבים קוריאנים ביפן, או צ'ונגריון chongryun בכינויו הקוריאני.
צ'ונגריון הצהיר על עצמו כארגון צפון קוריאני ביפן וטען בפומבי כי כארגון זר הוא מוותר על כל פעילות חתרנית מכוונת נגד ממשלת יפן. מכאן ואליך, צ'ונגריון איחד באופן שיטתי את התמיכה בצפון קוריאה. הרשת הארגונית הארצית, מערכת החינוך הכוללת בתי ספר לגיל הרך ובוגרים, איחוד אשראי, עיתונים וכתבי עת אחרים, ארגוני פנאי ועוד – כולם פועלים יחד כדי להשתיל זהות ממוקדת בצפון קוריאה בקרב חסידיה.
רק בשנת 1965 20 שנה לאחר המלחמה, יפן ודרום קוריאה נכנסו ליחסים דיפלומטיים רגילים. עם חתימת הסכם הנורמליזציה בין שתי המדינות – התפנתה אזרחות דרום קוריאנית לקוריאנים ביפן – לפני 65 לא הייתה לקוריאנים אזרחות ביפן מכיוון שהממשלה היפנית ביטלה את הלאום היפני שהיה בידי הקוריאנים תחת השלטון הקולוניאלי =. רבים מהקוריאנים בחרו להגיש בקשה לקבלת אזרחות דרום קוריאנית – לא בגלל שהגיעו במקום מהדרום אלא גם מכיוון שלאופציה זו הייתה "משיכה" מכריעה נוספת – ממשלת יפן הנפיקה מגורים קבועים רק לאלו הקוריאנים שהגישו בקשה לאזרחות דרום קוריאנית.. לפיכך, בעיצומה של המלחמה הקרה, בחירת לאום דרום רואיה פרושה נאמנות למשטר – במילים אחרות, ממשלת יפן נתנה הסדר פוסט קולוניאליסטי רק לאךה שהצהירו אמונים ל"עולם החופשי"

דמוגרפיה
שלא כמו מיעוטים אתניים רבים אחרים בעולם, לקוריאנים ביפן אין בדר''כ...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^