קוצר ראייה וחוסר מיקוד: ההבנה הנוכחית של חוסר מיקוד פריפריאלי

סיכום בעברית בהיקף 2570 מילים, של המאמר:

Day, M., & Duffy, L. A. (2011). Peripheral defocus. In: Myopia and defocus: the current understanding (pp. 5-9). Scandinavian Journal of Optometry and Visual Science, 4(1), 1-14.

להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 52 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה


אופציונלי. השם שיופיע על החשבונית


קוצר ראייה וחוסר מיקוד: ההבנה הנוכחית של חוסר מיקוד פריפריאלי
Day & Duffy, 2011

ראיות למכניקות של חוסר מיקוד פריפריאלי
עד לפני זמן לא רב, תיאוריות על קצרות רואי (מיופיה) התמקדו בנוכחותו והשפעותיו של חוסר מיקוד במקולה. העניין בתמונה הרשתית (רטינה) הפריפריאלית ובהבדלים בעוצמת הטשטוש בין הגומחה המרכזית ברשתית העין (פובאה) ובין הפריפריה, נבעו מממצאים אשר הראו שצורת העין הפריפריאלית תלויה במצב שבירת קרני האור (Logan et al., 2004; Atchison et al., 2005b; Atchison, 2006; Singh et al., 2006, ) ותיאוריה חדשה על התפתחות והתקדמות מיופיה (Flitcroft, 2006). בזמן עבודה מקרוב, פיגור בהסתגלות העין גורם לטשטוש מועט בפובאה. לעומת זאת, רמת טשטוש גדולה באופן יחסי נמצאה בפריפריה הרטינלית. פליטקרופט (2006) השתמש בהדמייה ממוחשבת של הסביבה החזותית בכדי לחשב את ההשפעה של טשטוש מרכזי ופריפריאלי ברטינה. הוא שיער שהטשטוש הרב הנחווה תוך כדי קריאה, יחד עם צורת הרשתית, יכולה להיות הסיבה להתפתחותה והתקדמותה של מיופיה.
היפותזה זו תואמת לממצאים מניסויים שנערכו בבעלי חיים, אשר מצביעים על תפקיד הרשתית הפריפריאלית, כולל סדרת ניסויים אשר בוצעו על ידי סמית' ועמיתיו (Smith et al., 2010), אשר הדגימו כי הפריפריה יכולה לשלוט בכיוון איברי העין עד כדי ראייה מושלמת (אמטרופיזציה) גם ללא פובאה מתפקדת (Smith et al., 2005; Smith et al., 2007; Smith et al., 2009b; Smith et al., 2010). מחקרים אלה מראים כי לא רק שהטשטוש הפריפריאלי יכול לגרום לשינויים באורך הצירי בלי הפובאה, אלא גם, שהעין יכולה להגיב לרוחק רואי בפריפריה (Smith, Hung, & Huang, 2009a) ויכולה לעשות זאת באופן עצמאי בשדות הטמפורליים והנזליים, דבר העשוי לרמוז על מכניזם מקומי (Smith et al., 2010).
בכדי לשים ממצאים אלה בהקשר לבני אדם, חשוב להבין את תפקיד הפריפריה על מערכת הכוונון של העין כיוון שמעקב אחר תגובתיות מערכת הכוונון היא דרך בלתי פולשנית לקבוע האם מערכת זו מגיבה למידע פריפריאלי. מספר מחקרים הדגימו תגובתיות כוונון למטרות פריפריאליות עד לכ-10 מעלות של חריגה (Hennessy & Leibowitz, 1971; Bullimore & Gilmartin, 1987; Gu & Legge, 1987; Hung & Ciuffreda, 1992; Duffy, Day, Seidel, Gray, & Strang, 2009). הסתגלות לטשטוש גם היא תוארה בפריפריה עד ל-10 מעלות (Mallen, Hussain, Mankowska, & Cufflin, 2010). מחקרים חדשים אלה מראים תובנה ראשונית לגבי פוטנציאל ההשפעה של הפריפריה על תהליכים שבעבר שיערו שהם תפקודים של המקולה המרכזית.
מחקרים אחרים מדדו את השתברות האור (רפרקציה) הפריפריאלית בקבוצות שבירה שונות על מנת לבחון את ההיפותזה, אשר גורסת כי רוחק רואי בפריפריה יכולה להניע שינויים באורך הצירי והתפתחות של משגה בהשתפרות המיופית המרכזית (error Millodot, 1981; Mutti, Sholtz, Friedman, & Zadnik, 2000; Seide-mann, Schaeffel, Guirao, Lopez-Gil, & Artal, 2002; Atchison et al., 2006a; Calver, Radhakrishnan, Osuobeni, & O’Leary, 2007; Mutti et al., 2007; Davies & Mallen, 2009; Tabernero & Schaef-fel, 2009; Sankaridurg et al., 2010b). כל המחקרים הללו מדווחים על רוחק רואי (היפראופיה) יחסי אצל המיופיים אשר אינו...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^