פרספקטיבה בינלאומית של הורות: שינוי חברתי והבניות חברתיות

סיכום בעברית בהיקף 4232 מילים, של המאמר:

Ambert, A. M. (1994). An international perspective on parenting: Social change and social constructs. Journal of Marriage and the Family, 56, 529-543.‏

להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה


אופציונלי. השם שיופיע על החשבונית


פרספקטיבה בינלאומית של הורות: שינוי חברתי והבניות חברתיות
Ambert, 1994

במאמר זה נתייחס לשלושה תחומים כלליים של מחקר ושל הקשר חברתי של הורות בפרספקטיבה בינלאומית תוך התמקדות בשינויים חברתיים וכן על הבניית הורות. דבר ראשון נראה כיצד הדגשים מערביים על אמהות ועל קשר רגשי חזק בין הורים וילדיהם עוזרים להדגים כיצד דעות קדומות העולות מתוך ההבניות המערביות משפיעות על הפרדיגמה המחקרית. דבר שני, ניתוח ביקורתי זה מורחב על ידי קישורו לשינויים חברתיים בינלאומיים במטרה להציץ לאזורים של הורות שיש לטפל בהם בצורה אמפירית ובמסגרת פחות אתנוצנטרית. ודבר שלישי, נדגים כיצד שינויים סוציואקונומיים ומהפכות משפיעים על חווית ההורות, שתהפוך להיות קשה יותר בעתיד ברוב המדינות. אזורים מסוימים אלה נבחרו כי הם נראים רלוונטיים להתפתחויות בינלאומיות שעשויות להשפיע לא רק על הורות אלא על פרדיגמות מחקריות. המאמר יוצא מהפרספקטיבה הביקורתית התופסת את הילדות וההורות כמובנים חברתית המתפתחים עם שינויים סוציו-היסטוריים.
לא ניתן להפריד בין השיח על הורות לילדות. בכל תקופה, כל חברה ממציאה מחדש או מוצאת מחדש את הילדות בתוך המסגור הסוציו-היסטורי שלה. ברוב החברות, ילדים ומתבגרים נתפסים בקונטקסט של המשפחה. לכן, כאשר חבורה או תרבות מגדירות מהי ילדות, נוצרת הבנייה של הורות, אם במפורש או במרומז. זוהי אידיאולוגיה. כתופעה חברתית מוגדרת, הנחיצות וההגבלות של הורות תשתנה על ידי תקופה היסטורית, תרבות, מעמד, ואתניות או גזע.
חלק הארי של מדעי החברה וההתנהגות הוא תוצר של ידע גברי אמריקאי ואירופאי. יותר מכך, אנגלית הפכה לשפה הבינלאומית של החלפת מידע. לכן, טבע ההורות, ניתן לטעון, הופכת לטבע של הורות צפון אמריקאית עם גוונים של השפעה מערב אירופאית. עם פוטנציאל גדול להומוגניות, ותחת המונופול המערבי על ידע במדעי החברה וההתנהגות, קיימת סכנה כי יהיה קושי לשוחח על הורות כהבניה מתפתחת, בניגוד לישות מקובעת אשר נתפסת כ"קשר טבעי" בחברה דומיננטית. אך עדיין, ההגדרה החברתית ל"טבע" היא עצמה משתנה, למרות שכל הגדרה חדשה נראית כמוחלטת. במאה שעברה, תחת הגמוניה מערבית, הורות קודדה בהבניות דתיות, ואחר כך בהבניות של מוסר, רפואה, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, ולאחרונה לגליזציה. לכל אלה קורא אברמס - קולוניזציה של חיי ההורות בעולם. הורות מובנית תמיד לאור המדעים הללו אשר שולטים בנקודה של זמן במונחים של הכתבה מה טוב לילדים. הרעיונות השליטים על ילדות יעצבו את הצורה שההורות תקבל.
הקשר הנתפס בין ילדות להורות אינו מבוסס על הקשר הטבעי הבלתי נמנע של ההורים להישרדות הילדים ושלומם כפי שהם במבנה החברתי ובנחיצות הסוציואקונומית. אכן, כשמישהו רואה ילדים הוא רואה הורים. כשמישהו רואה ילדים עם בעיות הוא מייד מחפש את ההורים, ובמיוחד אמהות. כשמישהו מחפש פתרון לילדים עם בעיות - אף שנגרמו על ידי החברה (עוני לדוגמה) - פונים להורים. הפרספקטיבה התופסת הורים כמובנים חברתית מניחה כי פרדיגמות מחקר על הורות מושפעים על ידי האוריינטציה האידיאולוגית של מייצרי הידע העיקרי.

דעות קדומות במחקרי הורות
הביקורת הנ"ל מתייחסת במיוחד לקונספט של האמהות (קרי: אמהuת) כמרכיב פרימורדיאלי והכרחי בהתפתחות הילדים, יחד עם תפיסות נלוות של חיבור או קשר. יתכן כי זה נכון שאמהות הן האנשים החשובים ביותר בחיי הילדים בחברה המודרנית, אורבנית, טכנולוגית, אין להבין זאת כאילו אמא אחת היא צורך לטבע האנושי. אכן, ההתמקדות המערבית באמהות אינדיבידואליות כמרכז התפתחות הילדים אינה אוניברסלית. אנתרופולוגים רבים חקרו זאת כתופעה אתנוצנטרית. כך וויטינג ואדוארד מצאו כי בכמה חברות אמהות לוקחות חלק קטו מאוד בטיפוח הילד.
כמו כן, אמהות מרובה ואף הורות מרובה (מולטיפלית) קיימת בהרבה חברות חקלאיות ושיתופיות. אך אמהות מרובה זו הופכת לחריגה כאשר חברים מחברות כאלו מהגרים לחברה שלא נהוגה בה אמהות מרובה. הורות מרובה הופכת אז ל"דיספונקציונלית". מכיוון שהם אינם מגיבים לאידיאולוגיות והמבנים הרווחים בחברה הגדולה יותר, צורות כאלו של הורות מעידות על חוסר הסתגלות כשהילדים תקועים בין שתי מסורות בחברות אורבניות אשר בדרך כלל מסוכנות יותר מהסביבה שממנה הגיעו ההורים המהגרים. צורות אלה של הורות הופכות למענישות כלפי האמהות אשר מתויגות על ידי עובדי רווחת הילד כמזניחות.
דוגמאות אלה מעלות סימני שאלה לגבי הספרות המדגישה את ההכרחיות של קשר בין הילד לדמות מבוגרת אחת בחייו, בדרך כלל האם, כדי להתבגר בצורה נורמלית. ילד קטן זקוק לסביבה מטפחת, בטוחה ויציבה. האימא כסביבה זאת בחברות המתועשות היא תופעה סוציו-היסטורית. הרעיון של הורים, בייחוד אמהות, כמקור הכרחי ליציבות הילדים אינו חוצה-תרבויות ואינו היסטורי. יש לחקור עוד בנושא זה. גם אם קשה לנו לחקור נושא זה בשל העלמות צורות אלה של הורות מרובה, יש להבין את המקור והתפיסה של הדעות הקדומות שלנו.
נתייחס כאן בקצרה לאפיונים אימהיים הבאים בקורלציה עם טווח ארוך של מחלות, בעיות והתנהגויות של ילדים (כמו היפראקטיביות) אשר עשויים להיגרם על ידי תת תזונה ועוני וכן, בחברות אחרות, נגרמות על ידי טפילים של המעיים, מלחמות, או רעב. מחקרים רבים במגזינים בעלי אוריינטציה קלינית מציגים את הבעייתיות הזאת כסיבתיות חד כיוונית, והיהלום שבכתר האשמת האם הוא הדיכאון של האם. מה שנראה כאן הוא התפתחות של תרבות קלינית מלומדת המתמקדת בדיכאון האם. תרבות זאת מונצחת בחלקה על ידי המערכת ההתייחסותית: מחקרים המקשרים את מחלות הילדים לדיכאון האם מושלכים למגזינים שונים ללא הערכה ראויה של תוכנם או תקפותם האקולוגית, כך מונצח המיתוס. הרבה גייטקיפרים מוצאים את סינדרום האם המדוכאת מושך ביותר בשל התאמתו המושלמת לאידיאולוגיות פטריארכאליות מסורתיות.
ברמה קרובה, מחקר נוסף ודעות קדומות בתיאוריה עלו מתוך הגדרות של חיבור אשר התפתחו כתוצאה של שינויים חברתיים. מחקרים היסטוריים הדגימו כיצד ילדים רכשו יותר ערך רגשי להורים בחברות מערביות במאה זאת. במאות שעברו, גם אם היה קשר רגשי, ילדים היו מעל הכול מקור כלכלי עבור ההורים, או כעובדים או...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^