פסטיבל הקולנוע בניו יורק מס' 57 – ביקורת על סקורסזה, באומבך, נורטון
Nochimson, 2019
פסטיבל הסרטים בניו יורק אירח השנה קשת רחבה של סרטים חדשים, שרובם ראויים ובוודאי יזכו להתייחסות ותשומת לב. עם זאת, הכותבת בחרה להתמקד בשלושה סרטים של במאים אשר נמצאים בשלבים שונים של הקריירה שלהם. "האירי" של מרטין סקורסזה שמסמל את סוף הקריירה הארוכה והבלתי נשכחת של הבמאי, "סיפור נישואים" של נוח באומבך שנמצא בעיצומה של קריירה המאופיינת בהצלחה בייצור אוטוביוגרפיות איכותיות כיוצר סרטים עצמאי. סרטו השני של אדוארד נורטון "עיר יתומה" מסמנת את ימיו הראשונים כבמאי, לאחר קריירה בת 20 שנה כשחקן. בשלושת הסרטים הדמויות הראשיות הם גברים לבנים בני מעמד הביניים. יחד עם זאת, כל סרט מצביע על כך שהעולם הגברי השתנה, הן מבחינת הזכויות הגבריות, הן מבחינת נק' המבט הגברית והזהות הגברית בכלל.
"האירי" מדגים את השינויים בתפיסה הגברית השגורה בעולם הבידור האמריקני, הגנגסטר, באמצעות קולו של פרנק שירן (רוברט דה נירו), גיבור הסרט. הסרטים של סקורסזה נחשבים למופת של ז'אנר הגנגסטרים ובעיבודו למסך של ספרו של צ'רלס ברנדט, "שמעתי אותך מצייר בתים", ביוגרפיה על הרוצח השכיר שירן, הוא מוסיף נדבך נוסף ליצירתו ולז'אנר. יחד עם זאת, בדומה לקלאסיקות דומות כמו "החבר'ה הטובים", "האירי" עוסק באופן בו השתרשה מנטליות הגנגסטרים בחיים האמריקאיים. אלא שבזמן שב-"חבר'ה הטובים", גורם המשיכה של הנרי היל, גיבור הסרט, הוא הזוהר של עולם הגנגסטרים, נדמה כי שירן הופך להיות גנגסטר מכיוון שזו הדרך הכרוכה בהתנגדות הקטנה ביותר.
הסרט "האירי" מתאר את חיי הגנגסטרים בארה"ב שלאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר שנים בהם אמריקה נחשבה כמנהיגת כוחות הטוב בכל רחבי העולם, זו סביבה חופשית ממוסר וערכים. החיים בסביבה זו אפילו לא מחייבים את שירן להיות נער המתבונן בגנגסטרים בהערצה בכדי לבחור לפנות לעולם הפשע, כמו שהיה במקרה של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
