ערב הסעודית ותהליך השלום הישראלי-ערבי: התנודות בתהליכי התיאום האיזוריים
Kostiner, 2009
המאמר עוסק במעורבותה של ערב הסעודית בתהליכים המדיניים במזרח התיכון החל משנות ה-70 של המאה ה-20, ובתפקידה של ערב הסעודה כמתווכת וכמתאמת ביוזמות שלום בין מדינות המזרח התיכון וישראל, וביחסים בין מדינות המזרח התיכון וישראל לארה"ב. הטענה המרכזית של המאמר היא שלאורך עשרות שנים, ערב הסעודית מעוניינת להציב את עצמה בעמדה מרכזית של תיווך ותיאום יוזמות במזרח התיכון, מתוך תפיסה כי אסטרטגיה זו היא הדרך הטובה ביותר כדי להבטיח את ביטחונה של ערב הסעודית. המאמר מתייחס לתהליכים שהחלו כבר בשנות ה-70, אך מתמקד במעורבות הסעודית בשתי יוזמות שלום מרכזיות: "תוכנית פאהד" שהייתה יוזמת שלום בין מדינות ערב לישראל במהלך שנות ה-80, ו"יוזמת עבדאללה" שהובילה ל"יוזמת השלום הערבית" בין השנים 2002-2007.
מבוא
המעמד המיוחד בהקשר לקונפליקט הערבי-ישראלי שאותו השיגה ערב הסעודית בעשורים האחרונים משקף את תפקידה של ערב הסעודית כ"מתאמת אזורית" (Regional coordinator). ערב הסעודית בחרה בעשורים האחרונים בתפקיד זה, ולא בתפקיד של מנהיגה אזורית, עקב כך שהעוצמה הצבאית והמורשת התרבותית של ערב הסעודית, חלשה מדי מכדי שתוכל לשמש מעצמה מנהיגה באזור. במקום זאת, ערב הסעודית בחרה להיות מתווכת אזורית, ובכך משתמשת ביתרונות הכלכליים והניסיון שלה בפוליטיקה שבטית כדי לקדם תהליכים מדיניים ותהליכים של משא ומתן בין מדינות. על פי התפיסה הדיפלומטית והפוליטית בערב הסעודית, גישה זו היא הטובה ביותר על מנת להבטיח את הביטחון הלאומי של ערב הסעודית, וכדי לקדם זאת, ערב הסעודית מנסה להתקדם כל הזמן מתפקיד של מתווכת בלבד (mediator) לתפקיד של "מתאמת" (coordinator), ביוזמות מדיניות שבהן היא מעורבת באופן משמעותי.
השלב המעצב
תחילת תפקידה של ערב הסעודית כמתווכת אזורית התרחש באוקטובר 1976, בתקופת המלך חאליד, ובהובלתו של יורש העצר הנסיך פאהד. בתקופה זו, ערב הסעודית ניסתה לתווך בין מצריים לבין סוריה, בוועידה שהתקיימה בריאד בירת ערב הסעודית. מצריים העבירה ביקורת על הפלישה הסורית ללבנון בתחילת אותה שנה, ובמקביל לסוריה הייתה ביקורת קשה על תהליכי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
