עבודה סוציאלית עם פונים ערבים במערכות בריאות הנפש
אלקרינאוי, 2002
רקע דמוגרפי וחברתי
בשנת 1977 מנה העולם הערבי פחות מ-150 מיליון איש, ומאז עלה מספרם ל-275 מיליון, כ-5% מאוכלוסיית העולם, והוא צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2024. הפיזור אינו אחיד: בבחריין ובקטאר חיים פחות מ-700,000 תושבים ובמצרים 64 מיליון, וצפיפות האוכלוסייה בעמק הנילוס ובדלתא עולה על 12,000 תושבים לקילומטר מרובע לעומת אדם אחד לקילומטר מרובע באזורים המדבריים, המשתרעים על למעלה מ-95% משטח מצרים. עיור מהיר גרר צפיפות יתר ומחסור בתשתיות, ועד אמצע שנות התשעים חצו יותר מ-15 ערים ערביות את מחסום מיליון התושבים. גם במערב גדל מספר התושבים ממוצא ערבי: מיליון בישראל, שני מיליון בצרפת, 700,000 בארצות הברית ו-210,000 בבריטניה. זוהי אוכלוסייה צעירה שמרביתה מתחת לגיל עשרים; בשנת 1995 ידעו קרוא וכתוב כ-45% בלבד מבני עשר ומעלה, ועול הכלכלה מוטל על 30% מן האוכלוסייה לעומת כ-60% במדינות המפותחות. תוחלת החיים הממוצעת עלתה מ-45 שנים בשנת 1960 ל-63 שנים בשנת 1996, קרוב לממוצע העולמי של 64 ורחוקה עדיין מ-77 שנים במדינות המפותחות.
חברות ערביות, מבנה המשפחה ומגדר
הזהויות הערביות מגוונות ונשענות על מאפיינים אתניים, לשוניים, דתיים (מוסלמיים, נוצריים ודרוזיים), משפחתיים, שבטיים, אזוריים וחברתיים-כלכליים, ולכן כל אמירה מכלילה מטשטשת את ההבדלים ביניהן. עם זאת חולקות חברות אלו סביבה תרבותית וגאוגרפית והיסטוריה קולקטיבית, והן חברות בעלות הקשר חזק (high context cultures), שבהן טובת הכלל קודמת לטובת הפרט, קצב השינוי איטי והיציבות רבה; מכאן חשיבותה של המשפחה בעיצוב היחסים בין הפרט לקבוצה ובקביעת מעמדו.
המבנים הבסיסיים הם משפחת הגרעין והמשפחה המורחבת, שלעתים היא חמולה פטריארכלית שבראשה אב משותף ולעתים חלק ממסגרת על-שבטית....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
