סרט הז'אנר כמלכודת: עיקום ז'אנרים בשנות ה-70 והקשר הצרפתי (1971)
Berliner, 2001
מבוא
בסרט Patton (1970), הגנרל פטון מבטא אהבה למלחמה דווקא לאחר טבח אכזרי – משפט שמנוגד לדימוי הגיבור ההוליוודי הקלאסי, הפועל מתוך חובה ולא מתוך הנאה. בשנות ה-70, סרטים רבים התרחקו מהתבניות המסורתיות של הוליווד. בעוד שחלקם שמרו על סגנון קלאסי, רבים אחרים חתרו תחת מוסכמות הז'אנר.
ניתן לחלק את הסרטים הללו לשני סוגים: שוברי ז'אנר – שמדגישים את סטייתם מהמסורת ולעיתים לועגים לה, ומעקמי ז'אנר – שמתחילים לפי הציפיות המקובלות אך מפתיעים את הצופה כשהם סוטים מהן בהמשך. The French Connection מייצג היטב את הסוג השני: הוא משתמש במוסכמות ז'אנר סרטי הבלשים כדי לעורר תגובות מוכרות אצל הקהל, ואז מערער אותן, לא כדי לבקר את הז'אנר אלא כדי לטלטל את תחושת הוודאות של הצופה.
שוברי ז'אנר ומעקמי ז'אנר
שנות ה-70 סימנו תפנית ביחס ההוליוודי לז'אנרים, עם הופעתם של שני דפוסים חדשים: שבירת ז'אנר ועיקום ז'אנר. שבירת ז'אנר מאופיינת בהתרסה גלויה כלפי מוסכמות קולנועיות, תוך הדגשת המלאכותיות שבהן. סרטים כאלה אינם מנסים להסתיר את ההפרה של הכללים, אלא מדגישים אותה באירוניה ובמודעות עצמית. מטרתם לחשוף את האידיאולוגיה הסמויה של הז'אנרים הקלאסיים ולהפריך את המיתוסים שהם מקדמים, לעיתים דרך דמויות אנטי-הרואיות או שימוש הפוך באייקונים מוכרים. הסרטים האלה מעוררים אצל הצופה תחושת עליונות, שכן הם מזמינים אותו לזהות את השבירה ולהרגיש “מבין” את כללי המשחק הקולנועיים. תחושת ההשתתפות הזו מדמה את חוויית הצופה לזו של מבקר קולנוע או חוקר ז'אנר. כך, שבירת ז'אנר נעשית לא רק כלי אמנותי אלא גם ז'אנר בפני עצמו.
עיקום ז'אנר פועל באופן שונה. במקום לפרק את הז'אנר במודע ובגלוי, הוא משמר את פני השטח של הקונבנציות כדי לזכות באמון הצופה – ואז מנצל את האמון הזה כדי להפתיע ולערער. הסרטים הללו לא מציגים עצמם כביקורתיים, ולכן אינם מספקים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
