סיכום ספר עזרא
תוכן עניינים
פרק א' - כורש מלך פרס מרשה לגולים לשוב לירושלים ולבנות את בית המקדש 1
פרק ב' - רשימת העולים מבבל עם זרובבל 2
פרק ג' - בניית המזבח והנחת היסודות לבית המקדש 2
פרק ד' - שכני יהודה מפריעים לבנייה והיא נעצרת 3
פרק ה' - הבנייה מתחדשת ותתני הפחה שולח שאלה למלך דריווש 4
פרק ו' - דריווש מאשר את הבנייה, הבית נשלם ונחנך ונחגג הפסח 4
פרק ז' - עזרא הסופר עולה מבבל ובידו כתב הרשאה מארתחשסתא 5
פרק ח' - המסע מבבל לירושלים 6
פרק ט' - הנישואים לנשים נוכריות ותפילת עזרא 7
פרק י' - העם נשבע לשלוח את הנשים הנוכריות 8
פרק א' - כורש מלך פרס מרשה לגולים לשוב לירושלים ולבנות את בית המקדש
כשבעים שנה אחרי שנבוכדנצר מלך בבל החריב את ירושלים ואת בית המקדש והגלה את תושבי יהודה לבבל, נפלה בבל עצמה בידי כורש מלך פרס, וממלכתו השתרעה כעת על כל המזרח. ירמיהו הנביא ניבא עוד לפני החורבן שהגלות לא תימשך לנצח, ובשנה הראשונה למלכותו של כורש על בבל הגיע זמן קיומה של הנבואה: אלוהים עורר את רוחו של המלך, וכורש פרסם הכרזה בכל ממלכתו, בפי כרוזים וגם בכתב. אלוהי השמים נתן לי את כל ממלכות הארץ, אמר בה, והוא שהטיל עליי לבנות לו בית בירושלים שביהודה. כל מי מעמו שרוצה בכך, שאלוהיו יהיה עמו, יעלה לירושלים ויבנה את בית אלוהי ישראל. ואת מי שנשאר במקומו ציווה המלך לסייע לעולים בכסף, בזהב, ברכוש ובבהמות, נוסף על התרומות לבית האלוהים.
ראשי המשפחות של יהודה ובנימין, הכוהנים והלוויים, כל מי שאלוהים עורר את רוחו, קמו לעלות ולבנות, ושכניהם סייעו בידם בכלי כסף וזהב, ברכוש, בבהמות ובמתנות יקרות, מעבר למה שנתרם לבית עצמו. כורש הוסיף מחווה משלו: הוא הוציא מבית אלוהיו את כלי בית המקדש, אלה שנבוכדנצר נטל מירושלים והציב במקדש האל שלו בבבל, ומסר אותם בידי הגזבר שלו, מתרדת, שספר אותם ומנה אותם לששבצר, נשיא יהודה. היו אלה אלפי כלי זהב וכסף, קערות, מזרקים וכלים אחרים. ששבצר העלה את כולם עם הגולים ששבו מבבל לירושלים.
פרק ב' - רשימת העולים מבבל עם זרובבל
כאן באה רשימת השבים מהגולה, אלה שעלו עם זרובבל ועם ישוע הכוהן. הרשימה מונה את העם לפי משפחות ולפי ערי המוצא, ואחריהן את הכוהנים, את הלוויים, את המשוררים, את שומרי השערים, את הנתינים, שהיו משרתים שהוקצו לעבודות בית המקדש, ואת צאצאי עבדי שלמה. בסך הכול היו העולים יותר מארבעים ושניים אלף איש, ועמם כשבעת אלפים עבדים ושפחות, ואיתם סוסים, פרדות, גמלים וחמורים. שתי עובדות ברשימה חשובות למה שיבוא אחר כך. כמה משפחות לא יכלו להוכיח שמוצאן מישראל, וכמה משפחות של כוהנים חיפשו את רישומי היוחסין שלהן ולא מצאו אותם, ולכן הורחקו מן הכהונה. הנציב קבע שלא יאכלו מן הקורבנות הקדושים ביותר עד שיעמוד שוב כוהן גדול שבידו האורים והתומים, האמצעי שבאמצעותו שאל הכוהן הגדול את אלוהים וקיבל תשובה, ושלא היה עוד בנמצא. בבואם לירושלים תרמו ראשי המשפחות לקופת הבנייה כפי יכולתם, זהב, כסף ובגדי כוהנים, והעולים כולם התיישבו בעריהם.
פרק ג' - בניית המזבח והנחת היסודות לבית המקדש
בחודש השביעי, תשרי, התאספו כל העולים מעריהם לירושלים כאיש אחד. ישוע בן יוצדק הכוהן עם אחיו הכוהנים, וזרובבל בן שאלתיאל מזרע דוד עם אחיו, בנו את המזבח לאלוהי ישראל והעמידו אותו על בסיסו הקודם, כדי להעלות עליו קורבנות כפי שכתוב בתורת משה. הם חיו אז בפחד מן העמים שסביבם, ודווקא משום כך הקדימו להעמיד את המזבח, כדי שיהיה להם אל מי לפנות. מאותו יום העלו עליו קורבנות בבוקר ובערב, חגגו את חג הסוכות כהלכתו, והמשיכו בקורבנות הקבועים של ראשי החודשים והמועדים, אף שיסודות ההיכל עצמו עדיין לא הונחו. במקביל שילמו לחוצבי אבן ולחרשי עץ, ושלחו מזון, משקה ושמן לאנשי צידון וצור כדי שיביאו עצי ארזים מן הלבנון דרך הים אל נמל יפו, באישורו של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^