סיכום ספר נחמיה
תוכן עניינים
פרק א' - נחמיה שומע על מצבה של ירושלים ומתפלל 1
פרק ב' - המלך שולח את נחמיה לירושלים והוא מתחיל בבניית החומה 2
פרק ג' - חלוקת העבודה על החומה ולעג סנבלט 3
פרק ד' - האויבים מתכננים התקפה והבונים עובדים כשנשקם בידם 3
פרק ה' - נחמיה מבטל את החובות ואינו מכביד על העם 4
פרק ו' - האויבים מנסים להפיל את נחמיה במלכודת והחומה נשלמת 5
פרק ז' - שמירת העיר ורשימת העולים הראשונים 6
פרק ח' - עזרא קורא בתורה לפני העם וחג הסוכות נחגג 7
פרק ט' - יום צום ווידוי ותפילת הלוויים על תולדות העם 7
פרק י' - העם כורת ברית לשמור את התורה 9
פרק י"א - יישוב ירושלים ורשימת היושבים בה ובערי יהודה 9
פרק י"ב - רשימות הכוהנים והלוויים וחנוכת החומה 10
פרק י"ג - נחמיה שב לירושלים ומתקן את מה שהתקלקל בהיעדרו 11
פרק א' - נחמיה שומע על מצבה של ירושלים ומתפלל
נחמיה בן חכליה היה יהודי בשירות המלך ארתחשסתא, ותפקידו היה שר המשקים, האיש שמוזג למלך את יינו, תפקיד של אמון שהציב אותו קרוב למלך יותר מרוב שריו. בחודש כסלו, בשנת העשרים למלך, ישב נחמיה בשושן הבירה, וחנני, אחד מאחיו, הגיע לשם עם אנשים מיהודה. נחמיה שאל אותם על היהודים שנותרו בארץ, השארית שלא הוגלתה ואלה ששבו, ועל ירושלים. התשובה הייתה קשה: הנותרים במדינת יהודה חיים בצרה גדולה ובחרפה, חומת ירושלים פרוצה ושעריה שרופים. עיר בלי חומה הייתה באותם ימים עיר חסרת הגנה, חשופה לכל שודד ולכל שכן עוין, ותושביה מושא לבוז.
כששמע נחמיה את הדברים ישב ובכה, התאבל ימים, צם והתפלל לאלוהי השמים. בתפילתו קרא לאלוהים הגדול והנורא, השומר את בריתו עם אוהביו ועם שומרי מצוותיו, וביקש שיקשיב לתפילת עבדו, המתפלל לפניו יום ולילה על בני ישראל. הוא התוודה על חטאי בני ישראל, ולא הוציא מן הכלל את עצמו ואת בית אביו: חטאנו לך, אמר, ולא שמרנו את המצוות, החוקים והמשפטים שציווית למשה. אבל הוא הזכיר לאלוהים גם את ההבטחה שנתן למשה: אם תבגדו בי אפזר אתכם בין העמים, אבל אם תשובו אליי ותשמרו את מצוותיי, אקבץ אתכם גם מקצווי העולם ואביא אתכם למקום שבחרתי לשכן בו את שמי. הם עבדיך ועמך, אמר נחמיה, שהצלת בכוחך הגדול. ובסוף הגיע לבקשה המעשית: שאלוהים יצליח את דרכו היום ויעניק לו רחמים בעיני האיש הזה, המלך. כי נחמיה ידע שהכול תלוי ברגע אחד של רצון טוב מצד ארתחשסתא.
פרק ב' - המלך שולח את נחמיה לירושלים והוא מתחיל בבניית החומה
בחודש ניסן, כארבעה חודשים אחרי שהגיעו הבשורות, הגיש נחמיה יין למלך, ולא הסתיר את עצבותו כפי שנהג תמיד. המלך הבחין בכך ושאל: מדוע פניך רעים, הרי אינך חולה, אין זה אלא כאב לב. נחמיה נבהל מאוד, כי מי שהתייצב לפני המלך בפנים נפולות סיכן את מקומו ואולי יותר מזה. אבל הוא ענה: יחי המלך לעולם. איך לא ייפלו פניי, כשהעיר שבה קבורים אבותיי חרבה ושעריה נשרפו. המלך שאל מה הוא מבקש. נחמיה התפלל בלבו תפילה קצרה לאלוהי השמים, ואמר: אם המלך מסכים ואם הוא מרוצה מעבדו, שישלח אותי ליהודה, אל העיר שבה קבורים אבותיי, ואבנה אותה. המלך, שהמלכה ישבה לצדו, שאל כמה זמן יימשך המסע ומתי ישוב, והסכים. נחמיה קבע לו זמן, ומיד ביקש עוד: מכתבים לפחות עבר הנהר כדי שיתנו לו לעבור עד יהודה, ומכתב לאסף, שומר היער המלכותי, שייתן לו עצים לקירוי שערי המצודה הסמוכה לבית המקדש, לחומת העיר ולבית שיגור בו. המלך נתן לו את כל זה, וליווה אותו בקציני צבא ובפרשים. נחמיה הגיע אל פחות עבר הנהר ומסר להם את מכתבי המלך.
השמועה הגיעה לסנבלט החורוני, האיש החזק בשומרון, ולטוביה, פקיד עמוני, והם התרעמו מאוד על שבא אדם לדאוג לטובתם של בני ישראל. ירושלים חזקה הייתה מבחינתם איום על מעמדם באזור. נחמיה הגיע לירושלים ושהה בה שלושה ימים בלי לגלות לאיש מה שאלוהים הניח בלבו לעשות למען ירושלים. בלילה קם עם אנשים מעטים, רכב לבדו על בהמה אחת ויצא בשער הגיא לסקור את החומה. הוא עבר לאורכה, ליד עין התנין ושער האשפות, וראה את הפרצות ואת השערים השרופים, המשיך לשער העין ולבריכת המלך, ושם כבר לא היה מקום לבהמה לעבור בין ההריסות. הוא עלה בנחל בחשכה, בדק את החומה, ושב ונכנס בשער הגיא. השרים לא ידעו לאן הלך ומה עשה.
אחרי הסיור פנה אל היהודים, הכוהנים, הנכבדים והשרים: אתם רואים את הצרה שאנחנו בה, ירושלים חרבה ושעריה שרופים. בואו ונבנה את חומת ירושלים, ולא נהיה עוד מושא לבוז. הוא סיפר להם איך סייע לו אלוהים ומה אמר לו המלך, והם ענו: נקום ונבנה, והתגייסו למלאכה בלב שלם. כששמעו על כך סנבלט, טוביה וגשם הערבי, לעגו להם ובזו להם: מה הדבר הזה שאתם עושים, האם אתם מורדים במלך? נחמיה השיב: אלוהי השמים הוא שיצליח את דרכנו, ואנחנו עבדיו נקום ונבנה, ואילו לכם אין בירושלים שום חלק או זכות, ושמכם לא ייזכר בה.
פרק ג' - חלוקת העבודה על החומה ולעג סנבלט
כאן באה רשימת הבונים. החומה כולה, סביב סביב, חולקה לקטעים, שער אחר שער: שער הצאן, שער הדגים, השער הישן, שער הגיא, שער האשפות, שער העין, שער המים, שער הסוסים, שער המזרח ושער המפקד, והקטעים שביניהם. אלישיב הכוהן הגדול ואחיו הכוהנים בנו את שער הצאן, ואחריהם נמנו ראשי משפחות, אנשי ערי יהודה, יריחו, תקוע, גבעון, המצפה וזנוח, שרי מחוזות ובעלי מלאכה, צורפים, רוקחים וסוחרים. רבים מתושבי ירושלים חיזקו את קטע החומה שמול ביתם, איש איש מול פתחו, ושלום בן הלוחש, שר חצי מחוז ירושלים, בנה יחד עם בנותיו. שני פרטים בולטים: אנשי תקוע בנו שני קטעים, אבל נכבדי תקוע סירבו להשתתף בעבודה.
כששמע סנבלט...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^