משחקים את אלוהים, משחקים את אדם: הפוליטיקה והאתיקה של שיפור האדם
Zylinska, 2010
שאלת השיפור האנושי
שאלת שיפור האדם תופסת מקום מרכזי בשיח הביואתי העכשווי ובדיון הציבורי הרחב על עתידנו כבני אדם. הבעיה נוסחת בדרך כלל בשתי מערכות שאלות: שאלות מוסריות הנוגעות להיתר השיפור, להיקפו ולכיוונו, ושאלות טכניות הנוגעות לישימות של שינויים שונים בגוף ובנפש האדם. הטענה המרכזית היא שאף אחת מהעמדות הרווחות בתחום הביואתיקה אינה מספקת לחלוטין, וזאת בשל תפיסה מוגבלת, מונדית, קדם-טכנולוגית ולא-תרבותית של האדם העומדת בבסיסן. שיפור האדם משמש כנקודת כניסה לבחינה רחבה יותר של מגבלות הפילוסופיה המוסרית והפוליטית הליברלית.
בעד שיפור האדם או נגדו?
כמעט אף אחד אינו דוגל בדחייה מוחלטת של שיפור האדם, שכן המושג עצמו מכסה מגוון רחב של פרוצדורות, מחיסונים וניתוחים קוסמטיים ועד הנדסת יכולות חדשות לחלוטין. ניסיונות לצמצם את עמימות המושג כוללים הגדרתו כהתערבות בשלמות הגופנית או הנפשית, בניגוד ל"טיפול" הרפואי שנועד להפחית סבל. אולם הבחנה זו גסה ומבוססת על הנחות בלתי בדוקות לגבי חיים טובים, טבע, טוב ונחיצות.
יורגן הברמס ממקם את האדם כיצור ייחודי, אוטונומי, בעל "זכות למורשת גנטית בלתי מניפולטיבית". בהסתמכו על קירקגור, הוא מציג את האדם כקיים מחוץ לסביבתו ומעליה. בתפיסתו, האוטונומיה האנושית מתממשת רק בחילופים עם בני אדם אחרים, ולכן כל פיתוח טכני המכוון לשיפור מבנינו הביולוגי מהווה איום על "נטיותינו...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
