משה שרת והסכם השילומים עם גרמניה, 1952-1949
ויץ, 2005
מבוא: הבמה והשחקנים
בשנים 1951-1952 התקיים בישראל ויכוח ציבורי ופוליטי שהסעיר את הציבור. הנושא המרכזי היה האם נכון עבור מדינת ישראל לדרוש פיצויים כספיים מגרמניה על המעשים של גרמניה כלפי היהודים בתקופת השואה, והאם נכון לנהל משא ומתן ישיר עם גרמניה על פיצויים אלה. מפלגת מפא"י שהייתה מפלגת השלטון תמכה באופן עקרוני בניהול משא ומתן ישיר עם גרמניה, למרות שגם בתוך המפלגה היו גורמים שהתנגדו לכך. לעומת זאת, משתי קצוות הקשת הפוליטית של האופוזיציה, גם מפלגות מפ"מ ומק"י משמאל, וגם מפלגת חירות מימין, הייתה התנגדות לכל תקשורת עם הגרמנים. את המאבק הציבורי למען משא ומתן ישיר עם גרמניה והשגת הפיצויים הובילו ראש הממשלה בן גוריון, ובעיקר שר החוץ משה שרת, שהיה הדמות העיקרית בהתפתחות היחסים עם גרמניה. המאמר עוסק בתהליכים המרכזיים שהתרחשו בשנים אלה בנושא המאבק הציבורי והמשא ומתן עם גרמניה סביב מתן השילומים, ובתפקידו של משה שרת בתהליכים אלה.
מעמדו הציבורי של שרת
בתחילת שנות ה-50 מעמדו הציבורי של משה שרת היה יציב וחזק, והוא היה היחיד חוץ מבן גוריון שנשאר בצמרת מפלגת מפא"י מקום המדינה. בשנים 1951-1952 בן גוריון ומשה שרת היו שני האישים היחידים בצמרת ההנהגה בישראל. למרות שבנושא המגעים עם גרמניה היו בין משה שרת ובן גוריון חילוקי דעות, שניהם סברו...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
