מנהיגות לצדק חברתי בבית הספר הערבי בישראל
עראר ועות'מאן ראפע, 2019
צדק חברתי ומנהיגות חינוכית: רקע תיאורטי
צדק חברתי נחשב מושג טעון פוליטית ורב־פנים שזוכה בשנים האחרונות למקום מרכזי בדיון הפדגוגי. מבחינה עקרונית, מדובר באמונה בזכותם של כל בני החברה לרווחה, שוויון והוגנות. חינוך לצדק חברתי שואף לשקם מבנים ותהליכים חברתיים בלתי־שוויוניים ולבסס גישה שוויונית למשאבים ולהזדמנויות חינוכיות. מדובר בתהליך דינמי שמטרתו שילוב מלא של קבוצות מוחלשות והכרה בזהויות מגוונות תוך חיזוק תחושת השייכות החברתית והפוליטית של כל תלמיד.
גישה זו מבליטה שלושה היבטים מרכזיים: חברתי, המתמקד בהקצאת משאבים הוגנת; תרבותי, השואף להכרה תרבותית ושמירה על כבוד הקבוצות השונות; ואסוציאטיבי, הדוגל בשותפות בהחלטות המשפיעות על הקהילה. על פי עקרונות אלו, כל ילד זכאי לסביבה חינוכית תומכת ולפיתוח אישי ללא קשר לרקע חברתי, דתי או כלכלי. מימוש צדק חברתי מחייב מודעות מוסדית לדיכוי, הכללה והסרת חסמים תוך עידוד השתתפות פעילה, ביקורתיות ואחריות אזרחית.
מנהיגות לצדק חברתי
מנהיגות חינוכית לצדק חברתי מוגדרת כפעולה מוסרית, מכוונת ודמוקרטית. היא דורשת מהמנהיג להיות מודע לדפוסי דיכוי, לנהוג באכפתיות, לקדם שוויון ולשנות דפוסים קיימים. מדובר בגישה ערכית המתבססת על קשרים אנושיים, תקשורת אותנטית והתבוננות עצמית. על המנהיג להכיר בזכויות השונות של התלמידים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
