מוייטנאם לעיראק
Tovy, 2015
תורת הלחימה האמריקנית בדבר קו המבצע השתנתה בהדרגה מאז מלחמת ויטנאם, כהתאמה לגלגולו של אופי הלחימה שמקורה ביישום הצבאי של הטכנולוגיה, עד כדי ביטולו של אותו קו. עליונותם המספרית של צבאות ברית ורשה בשריון, בארטילריה ובכוח אדם העמידה בעיה בפני נאט"ו: התורה המערבית חייבה בלימה ואז מתקפה, ואם תיכשל ההגנה הקונבנציונלית יופעל נשק גרעיני טקטי, שמשמעותו חורבן גרמניה המערבית והסלמה עד השמדה הדדית, ואילו האסטרטגיה המסורתית של השמדה בהתשה לא התאימה ליריב עדיף בכוח אדם ובציוד. ניצני התמורה נבטו בכהונת גנרל קרייטון איברמס כרמטכ"ל צבא היבשה (1972-1974).
שינויים בתורת הלחימה
לקחי מלחמת יום הכיפורים (1973), ובייחוד הלחימה בדרום רמת הגולן, סייעו לעיצוב התורה החדשה. יש הטוענים שהניסיון הישראלי, הנחשב בעיני אסטרטגים אמריקנים מקרה מופת של לחימה משוריינת מודרנית, פגם בניתוח האמריקני של אופי המלחמה; טענה זו משוללת יסוד, שכן דווקא מלחמה זו הביאה את המפקדים להכרה שיש לשנות את המבנה הארגוני ואת התורה. גנרל דון סטרי, שמונה בשנת 1976 למפקד הקורפוס החמישי בגרמניה המערבית והוצב בפרצת פולדה שליד קאסל, הנקודה הפגיעה ביותר באירופה, ביקש להבין כיצד נכשלו הסורים בכיבוש הרמה אף שהחזיקו בנשק סובייטי משובח ובעדיפות מספרית. חטיבת השריון 188 שבדרום הושמדה כיום לאחר פרוץ הקרבות, ואילו חטיבה 7 בצפון בלמה את הסורים ואפשרה לאוגדותיהם של האלופים דן לנר ומשה פלד לצאת, באמצע קרב הגנה אסטרטגי, למתקפה טקטית מדרום לקוניטרה שהניסה את כוחות המילואים הסוריים. מכאן שני לקחים: מאזן הכוחות ההתחלתי אינו מכריע, ויוזמה התקפית טקטית עשויה להביא ניצחון גם בנחיתות אסטרטגית.
בראשית 1973 הוקם פיקוד האימונים והתורה (TRADOC),...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^