מה מייחד את הבנקים?
Fama, 1985
מבוא
בנקים נדרשים להחזיק רזרבות שאינן נושאות ריבית כנגד פיקדונות עובר ושב, והספרות הבנקאית רואה בריבית הנשללת מהן מס על הפיקדונות. ההנחה הרווחת היא שהבנקים משתכרים את ריבית השוק על נכסיהם ולכן נטל המס נופל על המפקידים, וקיומו מוסבר בשירותי העסקאות המיוחדים של הפיקדונות, כלומר הגישה למלאי מזומנים זמין ולמערכת ההמחאות, המאפשרים להם לשלם ריבית כספית נמוכה מזו של ניירות ערך בעלי סיכון שקול.
בסיפור זה יש קושי. בנקים מממנים נכסים גם בתעודות פיקדון סחירות, שאף שהן מכונות פיקדונות הן ניירות ערך עבירים הנסחרים בשוק ההון בתחרות עם נייר מסחרי ועם המחאות בנקאיות, ואינן מספקות שירותי עסקאות או נזילות שאינם מתקבלים מהם. סביר אפוא שעליהן לשלם את אותה ריבית כספית כמו ניירות ערך בעלי סיכון שקול, והשוואת תשואות בשנים 1967-1983 מחזקת זאת: התשואות על תעודות איכותיות ועל המחאות בנקאיות באותו טווח פדיון כמעט זהות, וההפרשים מול נייר מסחרי זניחים ואינם עקביים בסימנם. מכיוון שהתעודות כפופות לדרישת רזרבה, מס הרזרבה עליהן נופל על לווי הבנקים.
דרישות רזרבה ובנקאות תחרותית
היצע הכספים להלוואה
עלות יחידת פיקדון עובר ושב לבנק כוללת ריבית כספית המשולמת למפקידים, את עלות השירותים שאינם מוחזרים על ידם, ואת הריבית הנשללת בשל דרישת הרזרבה. שירותי העסקאות המיוחדים מאפשרים לענף להנפיק פיקדונות שעלותם ליחידה נמוכה מריבית השוק. העלאת הריבית הישירה או הריבית בדמות שירותים מגדילה את ההיצע המצרפי. אם הריבית הישירה על פיקדונות אינה מפוקחת, עקומת ההיצע נעשית אופקית בנקודה שבה הריבית הישירה משתווה לריבית השוק, ובאזור זה העלות הכוללת ליחידת פיקדון עולה על ריבית השוק בשל דרישת הרזרבה. אם הריבית הישירה מוגבלת לשיעור נמוך מריבית השוק, העקומה עולה לכל...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
