מהותה של השארות וחמימות התנור: הזנה, זהות אישית וקרבה משפחתית אצל המלאים בפולאו לנגקאווי
Carsten, 1995
שארות כתהליך של התהוות
אצל המלאים באי לנגקאווי ההזנה, במובן של קבלת מזון והענקתו, היא רכיב חיוני בתהליך הארוך של התהוות האדם ושל השתתפותו המלאה ביחסים חברתיים. התהליך מתחיל בהיריון ובלידה, נמשך בהאכלה, בצמיחה ובחיים משותפים באותו בית, כולל נישואין והולדת ילדים, ומסתיים חלקית בלבד כשגברים ונשים נעשים סבים וסבתות. השארות עצמה אינה נתון שאדם נולד עמו אלא תהליך של התהוות.
המונח קרבת משפחה (relatedness) מתאר את הדרכים הילידיות שבהן בני אדם מקיימים יחסים ביניהם וממשיגים אותם, להבדיל מרעיונות הלקוחים מן התיאוריה האנתרופולוגית. אי אפשר להניח מראש מהי משמעותה של שארות; יש לברר תחילה כיצד אנשים בונים בעצמם את מושגי הקרבה שלהם ואילו ערכים ומשמעויות הם מעניקים להם. בלנגקאווי חיים משותפים וצריכה משותפת בבתים הם ההופכים בני אדם לבני אדם שלמים, כלומר לשארים. מהות הליבה של השארות היא דם, והתרומה העיקרית לדם היא מזון. הדם נזיל ובר שינוי, כמו השארות עצמה.
בעולם האוסטרונזי זהותו החברתית של אדם אינה טבועה בו מלידה, בניגוד לדימוי שעלה מן המונוגרפיות הקלאסיות על אפריקה, שלפיו הזהות נקבעת עם הלידה על ידי מיקום מבני בשושלת. נזילות זו אינה מוגבלת לתינוקות והיא נמשכת אל תוך שנות הבגרות. ההגדרות האנתרופולוגיות המקובלות קושרות את השארות לרבייה ומניחות חלוקה אוניברסלית בין הביולוגי לחברתי, והתפיסות המלאיות קוראות עליהן תיגר.
בתים, תנורים, נשים ואחאים
הבית הוא יסוד מרכזי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
