מבוגרים עם לקויות למידה

מבוגרים עם לקויות למידה
Reiff & Gerber, 1992

מבוגרים מפורסמים עם לקויי למידה
הורים ללקויי למידה בוודאי יכולים להתנחם בכך שאישים רבי השפעה כאלה חשודים כלקויי למידה. אנשי מקצוע רבים ייחסו לקויי למידה למדענים, פילוסופים, אומנים ופוליטיקאים רבים. היו מי שהתריעו בפני אבחנות פזיזות של דמויות היסטוריות.
התומכים במחקרים מסוג זה מציגים עדויות לכך שתומס אדיסון, וודרו ווילסון, הנס כריסטיאן אנדרסן, וליאונרדו דה וינצ'י, היו בעלי מאפיינים קוגניטיביים, נוירו פסיכולוגיים וביולוגיים הקשורים בליקוי קריאה התפתחותי. אולי השאלה החשובה ביותר היא איך הם הצליחו לפצות על כך ולהצליח כה יפה, מבלי שיתנו למאפיינים אלה לפגוע בתפקודם. שאלה זו חמקמקה אף יותר מה"אבחנות שלאחר המוות", כי רק הסבר ממקור ראשון יספיק להסבר. לפיכך יש הטוענים כי עדיף לחקור דוגמאות חיות של לקויי למידה מצליחים אשר יכולים להציע את האסטרטגיות שלהם להתמודדות ולהצלחה.
מחקרי אורך ומעקב יש הסברים ותיאורים שונים ללקויי למידה בבגרות. בעיקר עקב בעיות מתודולוגיות, הדגשים שונים וחוסר עקביות ממחקר למחקר. הדבר העקבי ביותר העולה מתוך המחקרים הוא התמדת לקויי למידה בבגרות. עובדה זו מחזקת את העמדה, כי לקות למידה היא ליקוי התפתחותי ולא עיכוב או פער התפתחותי. בבגרות יש פחות חשיבות לנושאים אקדמיים ויותר למשלח היד. התערבות יעילה בשילוב עם סביבה חברתית תומכת, צפויים להוביל לאדפטציה מוצלחת בבגרות.
פרוגנוזות כיום יש הכרה בכך מבוגרים יכולים להיות לקויי למידה. מבוגרים לקויי למידה המוגבלים מבחינה תפקודית הם בדרך כלל מובטלים או במצב שדל תת-תעסוקה, חיים בבית הוריהם, בעלי הזדמנויות חברתיות מוגבלות וקשרים בינאישיים לא מספקים. מצד שני ישנם מבוגרים לקויי למידה שהגיעו למעמד גבוה במקצוע שבחרו והיו מסוגלים לשמור על קשר נישואין וקשרי משפחה טובים ויציבים.

לקות למידה היא תופעה לגיטימית או בעיה חינוכית לימודית?
בעיה חינוכית לימודית - נושאים הקשורים לתלמידים עם לקויי למידה נוטים להתמקד קודם כל בקשיים חינוכיים. התמקדות זו אינה מפתיעה כיוון שהמונח לקות למידה היא מבחינה טכנית מושג חינוכי וכתוצאה מכך נעשה פופולארי בדרך זו. בקרב לקויי למידה צעירים מתמקדים בעיקר בקשיים חינוכיים, מאחר ורק האינטראקציה הבית ספרית מביאה לאבחון וכך עצם הגדרתו מדברת על אי עמידה בקריטריונים הלימודיים. באופן מסורתי, רק האינטראקציה של התלמיד עם מערכת החינוך יכולה להוביל לאבחון של לקות למידה. במובן אופרטיבי, לקות למידה הוא אינו סינדרום של מאפיינים התנהגותיים משותפים אלא הוא יותר תיאור של תוצרים התנהגותיים וביטויים בתוך ההקשר של מערכת החינוך. תלמידים מזוהים כלקויי למידה אם הישגיהם הלימודיים אינם תואמים את היכולת המשוערת שלהם.
תופעה לגיטימית - ברגע שהאדם יוצא ממערכת החינוך האם ניתן עדיין לומר שהוא לקוי למידה כאשר ההקשר בו הוא נכשל אינו קיים יותר (אולי לקות הלמידה אינה רלוונטית יותר). האם לקויי למידה ממשיך להתקיים מחוץ למסגרת ביה"ס? מחוץ למסגרת זו מושג הליקוי הופך במידה מסוימת למעורפל אם לא שנוי במחלוקת.
התשובה היא בהתאם להשקפת המשיב ולהגדרה: הגדרה אחת ללקויי למידה...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^