האתר המוביל ברשת לסיכומים בעברית

לקראת היסטוריוגרפיה ארוטית: חקר הממדים החושיים והרגשיים של האנטישמיות

סיכום בעברית בהיקף 3285 מילים, של המאמר:

השל, ס. (2020). לקראת היסטוריוגרפיה ארוטית: חקר הממדים החושיים והרגשיים של האנטישמיות. בתוך ס. אורי וג. מירון (עורכים) אנטישמיות: בין מושג היסטורי לשיח ציבורי (עמ' 73-94). ירושלים: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי.



להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה

לקראת היסטוריוגרפיה ארוטית: חקר הממדים החושיים והרגשיים של האנטישמיות
השל, 2020

חוקרי הגזענות מצביעים על העונג החושי, הרגשי והגופני העמוק שאנשים מפיקים מן הגזענות שלהם. אפשר ליישם את שיטותיהם להבנת כוחה העיקש של האנטישמיות לאחר השואה – תקופה שבה האנטישמיות, שנחשבה תופעה שהובסה, מרימה שוב את ראשה. כוח המשיכה המתמשך שלה מרמז שיש לה השפעה עמוקה. תשומת הלב שייחדו החוקרים להשפעה, לרגש, למגדר ולמיניות ולביטוי שלהם בגוף, חושפת את העונג הארוטי הנחווה בעקבות האכזריות המילולית והפיזית של הגזענות והאנטישמיות. ניתן לכנות את אפיקי החקר הללו "היסטוריוגרפיה ארוטית".
האזהרה של אנגל שלא לכרוך יחד התקפות נבדלות על יהודים, שהיו להן מניעים שונים בתכלית, מאששת את חשיבותם של מחקרים מיקרו־היסטוריים, אך הבדלים אינם מבטלים את ההיגיון שביצירת המשגה רחבה ומקיפה. אנטישמיות היא הרקע לנציונל־סוציאליזם ולא ההסבר לו. לעומת זאת, חוקרים אחרים כמו רוברט ויסטריך, זיהו מסורת ארוכה של השמצת היהודים והיהדות, וטענו בעקבות זאת כי שנאה מתמשכת ליהודים שגשגה במשך 2000 שנה, והשפיעה על ההתקפות הפיזיות המרובות על יהודים. דוד נירנברג הגדיר מסורת אינטלקטואלית של 'אנטי־יהדות והבחין בינה לבין אנטישמיות. מסורת זו חדרה לדמיון הנוצרי והאסלאמי ותפקדה בתור מרכיב יסודי של "המערב".
בשרטוטים הכלליים של ויסטריך ונירנברג, חסרים מרכיבים חשובים, דוגמת השתתפותם של היהודים בכינונם המתמשך של המערב ושל השקפותיו על היהדות. יהודים הגיבו במגוון שיטות של אפולוגטיקה ופולמוס, וגם לא בחלו בנקיטת אלימות פיזית נגד נוצרים, והפולמוסנות שלהם התאפיינה לעיתים קרובות בתוקפנות ובלוחמנות; יהודים לא היססו לבטא שנאת גויים. מילים ודמיון אינם מובילים בהכרח למעשים, ובכל זאת, יש להביא בחשבון את היקפן ואת אורך ימיהן של המסורות שזיהו ויסטריך ונירנברג, ויש בהן כדי לשפוך אור על הקשרים בין היחידות הנבדלות של העדויות האמפיריות.
אנגל צדק כשטען כי חשוב לחקור כל אירוע לגופו מבחינה אמפירית. ידע רב עלה ממחקרים מיקרו־היסטוריים על מקרי אלימות כלפי יהודים בגרמניה במאה ה-19, שהפריכו את הטענות שלפיהן רעב או משבר כלכלי, למשל, חוללו התפרצות של אלימות נגד יהודים. היסטוריונים אחרים הראו כי לא כל הפוגרומים במזרח אירופה הופנו נגד יהודים, ובמקצת המקרים הייתה הפגיעה ביהודים בגדר נזק משני ולא מטרתה של האלימות.
בלא מסגרות מושגיות, אין למחקר האמפירי שום הקשר. אם יחדלו ההיסטוריונים להשתמש במונח אנטישמיות בתור קטגוריה אנליטית הקושרת בין מרכיבים של מספר עצום של התקפות, הם לא יוכלו להתקדם ממחקרים מיקרו־היסטוריים אל המשגות מקרו־היסטוריות. האם צריך לוותר גם על מושגים אחרים, כגון גזענות, לאומיות, סקסיזם ואוריינטליזם? להפסקת השימוש בהם תהיה השפעה משתקת. זה כמו חוקר של תולדות האפריקנים־האמריקנים, שאינו יכול לדבר על הגזענות הקושרת בין עבדות לחוקי ג'ים קרואו, להיבדלות ולרצח אזרחים שחורים בידי שוטרים בימינו. מושגים רחבים כמו גזענות ואנטישמיות אינם מטשטשים הבדלים, והם יכולים לשפוך אור על קווי דמיון ועל שרשרות של מסורת. זניחת המושגים האלה תחולל תוהו ובוהו היסטוריוגרפי.
אנגל טוען שמכיוון שהמושג אנטישמיות נוצר רק בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-19, אין להחיל אותו על תקופות קודמות. משתמע מכך שיש לזנוח גם מושגים מודרניים אחרים שהיסטוריונים מחילים על תקופות קודמות, כמו לאומיות, קולוניאליזם ואימפריאליזם. תקופות מוקדמות יותר מצריכות התאמות, כפי שמצריכים גם הקשרים פוליטיים שונים. עם זאת, יש להיזהר שלא לתת למושג "אנטישמיות" לכוון את ראייתו של החוקר. הפילוסוף של הגזע צ'רלס וו' מילס כתב כי משהתקבע מושג בתודעה, קשה להתחמק מהשפעתו, שכן כבר לא מדובר בהתבוננות בתופעה שהמושג מוצמד אליה באופן בלעדי, אלא בראיית הדברים דרך המושג עצמו – המושג "פרא" הוביל למעשי האכזריות האימפריאליסטיים והעלים מהעין את אנושיותם של ילידי אמריקה.
הימנעות ממושגים או היעדר מושגים עלולים גם לטפח בורות, כפי שעלולה לגרום ראיית עולם צרה המתפתחת עקב השתייכות לקבוצה אתנית או פוליטית. המושג אנטישמיות, כמו המושג גזענות, עלול לעודד חוקרים להרחיק לכת בחיפוש אחר דוגמאות היסטוריות, אבל אותו מושג גם מאפשר לחוקרים לזהות קווי דמיון וזיקות בין תקופות שונות. אפשר לשכלל את הגישה לאנטישמיות על ידי אימוץ שיטות ניתוח שגיבשו חוקרים בתחומים מקבילים, ובהם חוקרי גזע, מגדר ומיניות.
העבר ההיסטורי של האנטישמיות אינו מומצא מחדש בהווה. האנטישמיות לעולם איננה כלואה בעבר. אפשר להבין את האנטישמיות כמאגר של אפשרויות הממתין שההווה יפעיל אותו. האנטישמיות משתמשת בפנטזיות הנשאבות מן התת־מודע, שבו אין התפתחות לינארית. מיתוסים, דימויים ורעיונות מן העבר עשויים להתפרץ בהווה. יש לערוך ניתוח גנאלוגי דרך שברים והתפרצויות, ולא דרך קווים...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^