כלים להערכת סיכון במשפט הפלילי ובפסיכיאטריה המשפטית: הצורך בנתונים טובים יותר

כלים להערכת סיכון במשפט הפלילי ובפסיכיאטריה המשפטית: הצורך בנתונים טובים יותר
Douglas et al., 2017

תקציר
כלים להערכת סיכון לאלימות נמצאים בשימוש הולך וגובר במסגרת המשפט הפלילי והפסיכיאטריה המשפטית, אולם, ישנם מעט נתונים רלוונטיים, מהימנים וחסרי-הטיה בנוגע לדיוק הניבוי שלהם. אנחנו טוענים שנתונים שכאלה נדרשים בכדי (i) למנוע הסתמכות מופרזת על ציוני הערכת הסיכון, (ii) לאפשר את ההתאמה של כלי ערכת סיכון שונים להקשרים שונים של יישום, (iii) להגן מפני צורות בעייתיות של אפליה והכתמה (stigmatization), ו-(iv) להבטיח שמשתנים דמוגרפיים שנויים-במחלוקת אינם מוּסַרים בטרם עת מכלי הערכת הסיכון.

מבוא
ישנם כיום יותר מ-200 כלים מוּבנים שזמינים להערכת סיכון לאלימות בפסיכיאטריה המשפטית ובמשפט הפלילי. אלו מיושמים בצורה נרחבת כדי ליידע את חריצת הדין ההתחלתי, השחרור על-תנאי והחלטות בנוגע לפיקוח לאחר השחרור ושיקום. בחלק מתחומי השיפוט, כולל קנדה, ניו-זילנד, ועד 2012 בממלכה המאוחדת, כלים להערכת סיכון משמשים או שימשו כדי להצדיק מעצר/מאסר לא ברור לאחר המשפט. בנוסף, הכלים להערכת סיכון לאלימות משמשים כדי ליידע החלטות בנוגע למעצר/מאסר, שחרור, וניהול מטופלים בפסיכיאטריה המשפטית, ובאופן גובר והולך, בפסיכיאטריה הכללית.
מאמר זה מדגיש חלק מהבעיות האתיות הפוטנציאליות שעולות מכלי הערכת הסיכון וטוען שנתונים טובים יותר לגבי דיוק הניבוי דרושים בכדי לשכך את הבעיות הללו. המאמר מתמקד בשימוש בכלי הערכת סיכון במסגרות של הפסיכיאטריה המשפטית והמשפט הפלילי.

מחויבויות מקצועיות וערכים מתחרים
בספרות הפסיכיאטרית, הביקורת על הערכת הסיכון התמקדה באפשרות, שבהפעלת כלי הערכת הסיכון, אנשי המקצוע בבריאות הנפש עלולים להיכשל במילוי המחויבויות המקצועיות שלהם כלפי המטופלים שלהם. מצפים מאנשי המקצוע הרפואיים להפוך את הדאגה למטופלים שלהם לעניין הראשון במעלה שלהם, לבנות אמון, ולכבד את ההעדפות של המטופל, והציפייה הזו משתקפת בקווים המקצועיים המנחים. חלק טוענים שהשימוש בכלים להערכת סיכון אינו מוצדק כאשר הוא מיועד לממש ערכים אחרים, כגון צדק או הגנה על הציבור, ואינו מועיל לאינדיבידואל המוערך. Buchanan and Grounds גורסים ש"אין זה ראוי להתייחס לסיכון של נאשם אלא אם כן מוצעת התערבות פסיכיאטרית או תועלת אחרת". באופן דומה, Mullen טוען ש"הערכות סיכון...הן הדאגה הראויה של אנשי המקצוע בתחום הבריאות במידה שהם יוזמים התערבויות מתקנות שמועילות במישרין או בעקיפין לאדם המוערך".
השימוש בכלים להערכת סיכון נמצא, באופן הכי ברור, בסתירה עם האינטרסים של האינדיבידואל המוערך כאשר הכלי משמש ליידע החלטות בנוגע למעצר/מאסר לאחר-משפט. בהקשר זה, עמדת בריבת-המחדל היא שהאדם ישוחרר; אולם, אם הכלי מצביע על סיכון גבוה לאלימות, המעצר/מאסר עלול להיות מורחב. ניתן לטעון שהשימוש בכלי פועל כנגד האינטרס של האינדיבידואל להיות משוחרר מוקדם ככל האפשר.
בכמה מקרים, עם זאת, היישום של כלי להערכת סיכון יועיל לאינדיבידואל המוערך. ישנן לפחות שלוש דרכים שבהן ניתן להעניק תועלת שכזו. ראשית, הערכת הסיכון יכולה לשמש כדי לזהות טיפולים מועילים. שנית, השימוש בכלי להערכת סיכון יכול לסייע בקידום שחרור או הפטר מוקדמים. נניח שאינדיבידואל מועמד לשחרור על-תנאי או שחרור ממוסד פסיכיאטרי מאובטח, אבל סביר שיתקבל סירוב לכך על בסיס העובדה שאין מספיק עדויות לסיכון נמוך לאלימות....

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^