כינונה של הממלכה הסעודית – תהליך ייחודי של בניית מדינה במזרח התיכון
רבי, 2009
מדינת הלאום המזרח תיכונית והמאפיינים שלה מדוברים רבות בספרות המחקר. ברוב המקרים המחקר מתמקד בחיכוך בין זהויות אתניות ודתיות לבין נאמנויות לאומיות, חיכוך שנוצר בזמן הקמתן של המדינות הראשונות אחרי מלחה"ע הראשונה. מקדמת דנא המזרח התיכון היה מקום המורכב מפסיפס מרשים של דתות, עדות ומיעוטים שבפרקי זמן רבים התקיימו בו בהרמוניה יחסית.
לפני מלחה"ע הראשונה שמשה האימפריה העותמנית מסגרת טובה למורכבת האתנית – דתית – לשונית הזו. לאחר נפילת האימפריה העותמנית וצמיחת מדינות הלאום השוני הזה סיפק בסיס לחיכוך החריף והוא מאפיין את התפתחות האזור כולו. התפרקות האימפריה סללה את הדרך למזרח תיכון חדש. במחקרים ניתן דגש רב גם למשמעות החותם הקולוניאלי הבריטי-צרפתי. ואכן זהו היה אחד הגורמים המעצבים, קווי הגבול שכפתה החלוקה האנגלית- צרפתית, לאחר מלחה"ע הראשונה הכתיבו מציאות חדשה בתחומי סחר, כלכלה, פוליטיקה וחברה. במקרים מסוימים המעבר היה טעון מאוד והכתיב מתחילתו חוסר יציבות, כמו למשל בלבנון – מדינה שבה ההרכב הדתית – אתני הכתיב מבנה שביר שלא סיפק בסיס להתפתחות של מדינת לאום. מנגד, הוקמו באזור מדינות שהיו "נקיות" יחסית מהשפעה קולוניאלית ובדרך הצמיחה שלהן שיקפו התאמה למבנה הכלכלי חברתי ותרבותי שהיה נחלתן במשך דורות.
מאמר זה מבקש להסביר את תהליך בנייתה של מדינה בחברות כאלה שתהליך היווצרותן שיקף היגיון אחר מזה הטמון בבסיסן של שאר המדינות באזור. סעודיה, ממלכת המדבר, גודלה 2.25 מיליון קמ"ר, 80% משטחו של חצי האי ערב היא דוגמא לכך. במשך מאות שנים, חצי האי ערב היה אזור מרוחק ממרכזי הפוליטיקה והתרבות של האימפריה העותמנית. השינויים שחלו באזור ובעיקר כינונה של המדינה הסעודית ינקו מהמשכיות החברה המקומית. לכן, חשוב (מאוד כמובן) להבין את המבנים ההיסטוריים הבסיסיים – האיסלם הוואהבי, השבטיות ומרכזיותו של ראש השבט (המלך בהמשך) – שהם היסוד להקמת המדינה הסעודית. המאמר דן בתקופת שלטונו של עבד אל עזיז אבן עבד א-רחמן א-סעוד (אבן סעוד) 1902-1953 –מייסד סעודיה. המאמר מציג ציוני דרך במעבר מישות שבטית למדינה מודרנית.
א. דת ומדינה
תהליך הקמתה של סעודיה קשור באופן הדוק להופעתה של תנועה הווהאביה. התנועה נקראת ע"ש המייסד שלה העאלם מוחמד אבן עבד אל ווהאב 1703-1792. אלווהאב נולד למשפחת אנשי דת, הוא שאב את עיקרי משנתו מהאסכולה החנבלית שהיא המחמירה ביותר מבין ארבעת האסכולות בהלכה באסלאם הסוני. אל ווהאב אימץ את עקרון התווחיד (אחדות האל) בו כל הדגש הוא על האל ואין ליצור טשטוש בין הבורא למעשה הבריאה, כלומר כל פולחן של קברי צדיקים או סגידה נתפסו כניגוד. זהו העיקרון המרכזי במשנה הווהאבית, כה מרכזי עד שהם כינו עצמם אהל א-תווחיד (הדוגלים באחדותו של האל).
הלהט הדתי של הווהאבים הופנה גם כלפי הכופר "הקלאסי" כל מי שאינו מוסלמי אך גם כלפי "מחריבים מבית" שהם מוסלמים שרמתם המוסרית ירודה. הלהט של אל ווהאב נתפס כאיום ועד מהרה היה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
