האתר המוביל ברשת לסיכומים בעברית

זרים במדינה יהודית: הפוליטיקה החדשה של הגירת עבודה בישראל

סיכום בעברית בהיקף 4085 מילים, של המאמר:

קמפ, א. ורייכמן, ר. (2000). זרים במדינה יהודית: הפוליטיקה החדשה של הגירת עבודה בישראל. סוציולוגיה ישראלית, 3(1), 79-110.

 

קיים באתר סיכום תמציתי של מאמר זה



להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה

זרים במדינה יהודית: הפוליטיקה החדשה של הגירת עבודה בישראל
קמפ ורייכמן 2000

מבוא
המאמר נפתח בשני מקרים שממחישים את הקשר המורכב שנוצר בין הפוליטיקה הלאומית, הפוליטיקה המקומית וה"פוליטיקה החדשה" של ארגונים לא-ממשלתיים (NGO), ביחס לסוגיית מהגרי העבודה בישראל:
א. התכנסותם של נציגי עיריית ת"א, נציגי העיתונות, חברי ארגונים לא ממשלתיים, ואנשי אקדמיה-ביולי 1999 בדרום ת"א, לטקס חנוכת מרכז 'מסיל"ה', ארגון שמטרתו להבהיר למהגר כי ת"א אינו זרה לו.
ב. דצמבר 99, בכנס של משרד העבודה בנושא מעמדם של מהגרי העבודה, סיכם המנכ"ל של המשרד את הישגיה של המדינה בנושא כפי שבאו לידי ביטוי בשלושה תחומים: הידוק ופיקוח על הגבולות וגירוש שב"חים, קביעת קריטריונים למתן אישורי עבודה, ויצירת מנהלה בין משרדית שתתאם את פעילות משרדי הממשלה השונים הנושא. המפתיע היה כי בתום דברים אלו הוסיף שיש להכיר בזכויותיהם החברתיות של מהגרי העבודה, בשל היותם תושבים דה-פקטו . טען שיש להקציב כסף לרשויות המקומיות שהמהגרים חיים בתוכן.

שני האירועים מעידים על חדירה הדרגתית של הגדרות בתר-לאומיות של אזרחות והשתתפות, הפותחות פתח להכלתם של מהגרי עבודה לא יהודים אל תוך משטר השילוב בישראל. שיח שמתיר את הקשר הסימביוטי שמתקיים במדינת האומה בין זכויות וזהות. הכלת שיח זה על זרים במדינה הינו תולדה של שחקנים לא מדינתיים: עיריית ת"א וארגונים לא ממשלתיים לזכויות אדם. הופעתם של שחקנים אלו הפועלים להכרה דה-פקטו בנוכחות וזכויות העובדים הזרים, הינה תוצאה של מדיניות ההדרה שמדינת-האומה בישראל נוקטת כלפי "לא אזרחים", הדרה שיוצרת "חלון הזדמנויות" המאפשר את כניסתם של שחקנים לא מדינתיים אלו. שחקנים אלו ממלאים פעמים רבות את תפקיד המדינה, ומספקים נסיבות מקלות להזנחה מצד המדינה. האינטראקציה הדינמית בין השחקנים הלא-ממשלתיים, השחקנים המקומיים ורשויות המדינה סביב הסוגיה, הינו חלק מתהליך נרחב יותר של ביזור הלאומי-כלומר הפקעת מרכזיותה של המדינה כמקור סמכות יחידי בקביעת סדר-היום הפוליטי.
באשר למעמדם של מהגרי העבודה וזכויותיהם, השחקנים הלא מדינתיים מצליחים להביא לידי ביזורו של הלאומי בשתי דרכים עיקריות:
א. על ידי לוקליזציה של הסוגיה-הפיכתה לחלק מסדר היום הפוליטי של עיריית ת"א.
ב. על ידי ייבוא שיח של זכויות אדם על-לאומי על ידי ארגונים לא ממשלתיים והניסיון להחדיר שיח חוצה גבולות זה לספירה הציבורית והפוליטית בישראל.

לתהליך מקביל זה של על-הלאמה ולוקליזציה של הגירת העבודה יש השלכות משמעותיות על שיח האזרחות בישראל. בתובעם הכרה בזכויותיהם של מהגרי-עבודה בשם קטגוריה כללית של בני אדם, ובהצלחתם להחדיר הגדרות בתר-לאומיות העומדות בניגוד גמור למדיניות האתנו-לאומית, שחקנים לא מדינתיים אלה תורמים לעיצובו של משטר אזרחות מרובד האופייני למדינת-אומה בעידן העל-לאומי. עם זאת, הכותבות יטענו במאמר כי שחקנים אלו מצליחים להביא לידי ביזור הלאומי מבלי להביא בהכרח לידי החלשתו. מציינות כי עד כה, בכל הקשור להגירת עבודה, משקלם של האינטרסים הכלכליים והפוליטיים-לאומיים עולה לאין שיעור על שיקולים של צדק חברתי וזכויות אדם.
הדיון ביחסן של הרשויות כלפי מהגרי עבודה וב"פוליטיקה החדשה" המתנהלת סביבם, בהשתתפותם של שחקנים לא מדינתיים, מספק זכוכית מגדלת לבחינת המאבקים העיקשים המתנהלים סביב הגדרת האזרחות ולבחינת טיבו של הקשר המשתנה בין הספירות הציבורית והפרטית בישראל.

הטענה המרכזית במאמר
השחקנים הלא מדינתיים מצליחים אומנם להחדיר הגדרות בתר לאומיות של השתתפות וחברות אל תוך שיח האזרחות בישראל. הם מפתחים אפיקי שילוב חלופיים-מקומיים ועל-לאומיים להכלתם של מהגרי עבודה, וכך חושפים את הבדיה במקף של מדינת-אומה. אולם, בגלל שארגוני הזכויות הם מוכווני מדינה, והרשויות המקומיות הן עוקפות מדינה, הם אינם מאתגרים את עליונותה של המדינה כבעלת סמכות לקבוע את כללי המשחק של מדיניות ההגירה בישראל.

רקע תיאורטי
בשנים האחרונות יש עיסוק נרחב בשחיקת מעמדה של מדינת האומה כשחקן לגיטימי יחידי בפוליטיקה. מדינת האומה מאותגרת הן מלמעלה ע"י זרימה חוצת גבולות של סחורות, רעיונות ובני אדם, והן מלמטה על ידי כוחות חברתיים פוליטיים מקומיים המעלים תביעות להכרה בזהויות בדלניות ומפוצלות. מדינת הלאום נמצאת בצבת הלחצים שבין הגלובלי והלוקלי.
תהליכי הגלוקליזציה מתרחשים במיוחד בערים הגלובליות בהן מתרכזים מהגרים עניים ואילי-הון רב-לאומיים, עניין שמחזיר את הדיון בעיר כשחקנית פוליטית ממדרגה ראשונה. על פי סוציולוגים אורבנים, הערים נהיו לאתר גיאוגרפי ממשי שבו המגמות הגלובליות עוברות לוקליזציה וטריטוריאליזציה. ריכוזו של עולם העסקים הבין לאומי בערים, והתגוררותם של מהגרי עבודה עניים בערים, הפכו את הערים לאתר אסטרטגי להעלאת תביעות מצד אוכלוסיה לא אזרחית, דרישות שמבוטאות במונחים של קטגוריה כללית ואוניברסאלית של "זכויות אדם". ניתן להסיק מכך שתי מסקנות מקדימות עיקריות ביחס למשמעותן הפוליטית של הערים בעידן הגלובלי:
א. הפוליטיקה של הגירת עבודה קשורה באופן הדוק לפוליטיקה של הערים.
ב. הפוליטיקה של הגירת עבודה אינה יכולה להתנהל בצורה מופשטת ובאופן אחיד בכל המרחב הלאומי. הפוליטיקה של הערים מתעסקת במהגרי העבודה, ואילו המדינה מתעסקת בפוליטיקה של הגירת-עבודה.

בפני העיר ניצבות מספר דילמות כשחקנית פוליטית. מחד, צמיחת מובלעות עירוניות של מהגרים תרומת לנוף האתני-תרבותי של המרחב העירוני ולקסם של העיר. אך מאידך, אין לעיר שליטה על מספר המהגרים שחיים בה אותן היא צריכה לשרת. יש גם ניגוד בין האחריות הרובצת על הרשות המקומית לרווחתם של תושביה, לבין חוסר הריבונות שלה (העדר סמכות בלעדית בתהליך קביעתה של מדיניות ההגירה). המדינה מנסה להפוך את החברות בה לאקסקלוסיבית במונעה שירותים סוציאליים מלא-אזרחים, ואילו העיר מנסה להפוך את בסיס הזכאות והחברות לאינקלוסיבית. העיר נתונה בצבת הלחצים בין השלטון המרכזי בו היא תלויה במידת מה, ובין המציאות החברתית האתנית והכלכלית המתהוות בתחומה.

ארגונים...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^