וידאוגרפיה
Knoblauch, 2011
הווידאו כנתון בחקר הדת
חקר הדת נוטה להתרכז בטקסטים, הן מפני שדתות רבות נסובות סביב טקסט והן בשל ההכשרה הפילולוגית-היסטורית של חוקריו; דימויים וסרטים זכו לתשומת לב מסוימת, אך הווידאו כמעט לא נותח, אף שנעשה שכיח בקרב הפועלים הדתיים ובמחקר החברתי של הדת. משהתקבל כטכנולוגיית איסוף נתונים, השאלה הדוחקת היא כיצד לפרש את ההקלטה החזותית כנתון. וידאוגרפיה (videography) היא המענה הפרשני: שילוב של אתנוגרפיה ממוקדת (focused ethnography) עם ניתוח רצפים.
ראשיתו של ניתוח הווידאו
לניתוח החזותי רקורד באנתרופולוגיה ובסוציולוגיה החזותית מאז ראשית המאה העשרים, אך שתיהן התמקדו בצילום הסטילס, והסרט שימש להצגת תוצאות ולא כנתון, כך שאוספי הסרטים העצומים תיעדו את המציאות במקום לנתח אותה. ניתוח פריים אחר פריים הוצע כשיטה לחקר התנהגות כבר ב-1935; מרגרט מיד וגרגורי בייטסון ניתחו את המחול הבאלינזי, וקבוצת פאלו אלטו את האינטראקציה המשפחתית. בפסיכולוגיה שימש הווידאו לחקר ההתנהגות הלא-מילולית, וריי בירדוויסטל טבע את המושג קינסיקה (kinesics).
התפתחות ניתוח הווידאו
עד שנות השבעים נשענו הניתוחים על סרט, שקשה לנתח בו ברזולוציה דקה, והמעבר לווידאו ומזעורו שינו את התמונה: בשלהי העשור פותחה מערכת אנוטציה (annotation) לאינטראקציות בדגם פרטיטורה מוזיקלית, ומאז נשען ניתוח הווידאו (video analysis) על האתנומתודולוגיה ועל אנליזת השיחה. כך הודגם כיצד מבט העיניים מכונן סדר באינטראקציה מדוברת, ונחקרו ייעוץ בבית הספר ומפגשים רפואיים; ההרהור המתודולוגי השיטתי החל בשנות התשעים, והכרך המקיף הראשון הופיע ב-2006.
ניתוח וידאו וחקר הדת
השיטה הוכיחה עצמה בחקר העבודה והטכנולוגיה, במוזיאונים ובכיתת הלימוד, וניתוח הווידאו של הדת עודנו בחיתוליו. מחקרי אנליזת שיחה ניתחו צורות דתיות של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
